דיבור, ברוח ימימה

"בארץ הלוהטת הזו, המילים צריכות להיות צל" ( יהודה עמיחי).

למילה יש כוח.

יש מילה סוגרת, מחלישה ויש מילה פותחת לב ומחזקת.

האם אנחנו מדברים.ות דרך מילים פתוחות, שקטות, בעלות ערך, כיוון ובהירות? או במילים סוגרות, קשות, עמומות?

נאמר: ”מָוֶת וְחַיִּים, בְּיַד-לָשׁוֹן" (שלמה המלך).

ישנן מילים מחיות -רכות טובות, מחממות ופותחות את הלב.

וישנן מילים ממיתות- סוגרות, מכווצות, מורידות.

כשאני מדברת מתוך נתינת מקום

לעצמי

לזולתי

במילים רכות מטפחות, בונות,

זה פותח את הלב

מרגיע את הנפש,

מחזק.

בספר היצירה (ספר הקבלה הראשון- המיוחס ברובו לאברהם אבינו) כתוב שלמעשה יש לנו עורלה על הלשון

ועל איבר המילה.

ויש גם על הלב "וּמַלְתֶּם, אֵת עָרְלַת לְבַבְכֶם;" (דברים י,טז).

מילה (פעולת הברית מילה) ומילה (זו שיוצאת מהפה)

זהות בכתיבתן.

יש לזה משמעות-

האם הדיבור יעשה מהערלה?

ממקום קשה, מהחיצוניות, מהכיסוי, ממקום לא אמיתי?

או

האם נדבר ממקום מהותי, רך, נקי יותר, אמיתי יותר, חומל יותר?

כשאני מדברת,

אומרת מילה,

יכולה לשקול, למדוד- מה היא עושה, המילה? מה היא משנה? האם בעקבות המילים הלב בפתיחות? בשמחה?

אצלי?

אצל זולתי?

מילה טובה -רכה,מאפשרת, משתפת

נותנת מעט צל

כשהשמש קופחת בשמים.

והרגשות סוערים.

באהבה

מיריי