יציאת מצרים -מסע של חיים
איפה גם אני משועבדת, עבד לצרכים חיצוניים, לרעיונות, שרויה בתחושת מחנק של בית כלא ולא רואה מוצא?
עבדות במ-צר-ים, מקום צר, מיצר. קשה- אנחנו משועבדים לעבודה שלא אוהבים, לקניות בלתי נגמרות, לקשר לא טוב, לדפוסים, למחשבות. כל כך קשה, שבאיזשהו שלב אנחנו נשברים, זועקים "ויזעקו ותעל שוועתם אל האלוהים" . אי אפשר להמשיך ככה, אני נשברת זועקת, מחפשת עזרה/מזור ואז מגיע
השליח
השליח, ממש כמו משה, שעוזר לי 'למשות' עצמי מהמקום הזה-הוא לא חייב להיות בעל זקן ומטה קסמים. זה יכול להיות חבר, יועץ, לימודי העצמה, התפתחות.
ובדרך לארץ המובטחת, ארץ חלב ודבש, אני פותחת במסע
במדבר
ובמדבר לא קל, התנאים קשים החוקים שונים. ואז במקום הכי פגיע: הכי חלש: זָכוֹר, אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק, בַּדֶּרֶךְ, בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם…. וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחַרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים.
אני פוגשת בתוכי את העמלק (לפי החסידות-הספק)
"אולי היה טוב יותר במקום ממנו יצאתי, באותו בית כלא, במצב של עבדות לפחות את המקום הזה הכרתי, לפחות היה שם אוכל…" בחסידות אומרים בצדק: "יותר קל להוציא את בני ישראל ממצרים מאשר את מצרים מישראל". זה דורש
אימון
להיות חופשי, לנקות תודעת העבדות.
מה לעשות???
לסתום אוזניים, להתמיד, להיות נחוש להשקיע בדרך החדשה, ללמוד אותה, להתאמן בה יחד עם משה. ולדעת שיהיו
נפילות
וזה טבעי, אנושי וימימה אומרת על כך: "לא נורא אם נכשלים, יורדים, מתקנים ואחר כך עולים". להפריד את העמלק/ספק לתת לו מקום, אך לא לשקוע בו. ולראות את הטוב- לפנינו באופק, וכיצד הולכת ומתקרבת
הארץ המובטחת, ארץ זבת חלב ודבש.
פסח של חרות לכולנו.!
באהבה
מיריי
