מועדים לשמחה, חוכמת ה"מועד"

"א ו ה ל מ ו ע ד" ="ה ל א מ ו ד ע"

מידי מ ו ע ד אני מ ו ע ד ל מ ע י ד ה

מ ד ו ע?

כי אני לא מ ו ד ע.

ומכיוון שה י ד ע נמצא ב ל א מ ו ד ע,
בנסתר בלא י ד ו ע,

אני לא תמיד רואה

שמכל פעם של מ ע י ד ה אני גם יכולה ללמוד, יכולה לגדול.

אז-
כשאני לא י ו ד ע ת
אני מצטערת
אני ד ו מ ע ת.

אך
כשאני מתחילה להתבונן, להיות יותר הכרתית ולהיות מ ו ד ע ת אני מגלה ש'ענן הערפל' או ה'אש הבוערת' בחיי
הם למעשה מנחים ומאירים לי את הדרך, יומם ולילה, כפי שהיה במסע נשיאת אוהל מועד במדבר:

"אֶת-עַמּוּד הֶעָנָן לֹא-סָר מֵעֲלֵיהֶם בְּיוֹמָם לְהַנְחֹתָם בְּהַדֶּרֶךְ וְאֶת-עַמּוּד הָאֵשׁ בְּלַיְלָה לְהָאִיר לָהֶם וְאֶת-הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר יֵלְכוּ-בָהּ" (ספר נחמיה)

ההזכרות, ה י ד י ע ה מאפשרות לי
לחזור ו ל ע מ ו ד על רגלי
יותר מ ו ד ע ת יותר יציבה
כמו
ע מ ו ד

אלו

שלבים של התפתחות

מועדים לשמחה💜
באהבה מיריי

קִראוּ עוד פוסטים

דיבור, ברוח ימימה

"בארץ הלוהטת הזו, המילים צריכות להיות צל" ( יהודה עמיחי). למילה יש כוח. יש מילה

אהבתם את הפוסט? שתפו אותו עם חברים

שימרו על קשר

הרשמו לרשימת התפוצה וקבלו עדכונים פעם בחודש