על הרפיה ברוח ימימה

התקופה שלפני החתונה המון סידורים המון עיניינים. "הכול נפיץ"- היא אמרה.

"ואז הבנתי"- היא הוסיפה- "שאין לי שליטה, שאני לא יכולה לשלוט.
אני יכולה להשתדל, להתאמץ, את הרוב אולי אפילו להשיג.
אבל לא שולטת, ואז הבנתי: אני מ ר פ ה".

לדעת גם להרפות.
כי זהו הקצב של החיים.

בצירים שלפני לידת תינוק, כמו גם לפני התחדשות, כמו לפני שינוי בחיים,
יש ציר- מאמץ, השתדלות, עבודה
ואז

ה ר פ י ה.

גם החורף הוא כמו שלב ההרפיה שלפני האביב- עם שלל הפריחות.
זמן התכנסות, עבודה פנימית, שחרור.
הזמן הזה נדרש כדי שיצאו באביב ניצנים, שתתרחש התחדשות,
שנצמח, שנפרח, שנתקדם.

ה ה ר פ י ה היא לא בטלה,עצלות אלא אפשור של מנוחה ושל דברים גדולים מאיתנו-
אחרים, נסתרים- לפעול.

חלק מההתקדמות, ההתפתחות, ההשגה
הוא לדעת לעצור, לנוח, לעכל, להתבונן.

הבע"שט דיבר על "מתינות שבזריזות"
חשוב לפעול לעשות להשתדל
אבל צריך לדעת להיות מתון מידתי ולדעת גם להרפות.

ה ה ר פ י ה מתרחשת כדי לתת לתהליך, לשביל, לבריאה, ליקום,
לבורא,
לחוכמה גבוהה מאיתנו
להשפיע.

אומרים: "השביל חכם מההולכים בו".

תלמידה אצלי,בכירה בעולם העסקי, אומרת שיש ביטוי עסקי שנקרא: ttp
Trust the process
בזמן של אי ידיעה, דעות מנוגדות, כשאין הסכמה
מחכים שהמצב יגיע לסכום אפס*.

ואז אפשר להתחיל מחדש.

מ ר פ י ם

ממתינים

ויודעים

שאפשר

ל ס מ ו ך על התהליך, על החיים.

שהכול מתכנס, שהדברים מסתדרים,

בצורה הנכונה ביותר,
המדויקת ביותר,

הטובה ביותר.

כדי ש נ צ מ ח.

באהבה
מיריי

(מתוך שיתוף של לומדת לפני מספר שנים)
*מושג הלקוח מתורת המשחקים, אפשר לקרוא על כך בויקיפדיה.