"הרדיפה נגד הזמן. שלא חיים את הזמן. עוצרים את הזמן מלהיות זמן. ואין זמן."
(ימימה אביטל)
הרדיפה הזו שחווים אחרי השעון
להספיק
להספיק
ולהספיק
"המרוץ נגד השעון"
אני למעשה לא נמצאת בזמן, לא חווה את הזמן. לא חווה את העכשיו. את ההווה, לא חווה נוכחות.
ברדיפה אחרי הדבר הבא שצריך לעשות,
אחרי מה עוד לא עשיתי
אני "שם" ב"מה עוד לא"
ולא במה שקורה
בזמן האמיתי.
ואם אני במרוץ הזה
אני מרגישה כל הזמן שאין לי זמן.
כי אני במרוץ אחרי משהו שאינו קיים,
זמן שעדיין לא קיים=הזמן שיהיה.
ואז עולה השאלה:
"מה את עושה היום כדי להתקיים?" (ימימה אביטל)
איך את חיה את הזמן?
כיצד תיהי טובה לקיום שלך?
האם את שמה לב לתחושותיך, רגשותיך?
האם את בחמלה כלפי עצמך?
האם את רוצה רק להספיק?
או גם רוצה לחיות?
לומדת שיתפה בשיעור שיש לה יומן וסדר יום ופעילות והיא החליטה שהיא רוצה לעבור את היום בלי להרגיש את הלחץ של ההספק. היא רוצה לחיות את הזמן, כל פעילות ופעילות בזמנה. ואם היא לא תספיק הכל, לא נורא.
היא רוצה להיות טובה לקיום שלה, להיות טובה לעצמה.
להיות בהווה, בהוויה
זה להיות ברוח י, ה, ו, ה
זה להיות בקדושה
לחיות את הזמן העכשווי
זו האמת הקיימת
וזה הריפוי
באהבה
מיריי
