פרשת בהעלותך, ברוח ימימה

מקצב החיים


כשברור לי, כשבהיר לי -אתקדם.
כשעמום, מטושטש, הראיה לא בהירה -אעצור.


ערפול הראיה זה זמן לעצור ולהיות במנוחה.
לשהות עם הרגע המוריד, לתת לו מקום, לקבלו.
מתח …הופך את כל המערכת לדרוכה, רגישה, נסגרת, מתוחה…
ברגע שיש רגע של מנוחה יש פתיחות, נשימה אחרת, יש מקום למנוחה.


מתוחה
או
במנוחה
תנועה של חיים


"יז וּלְפִי הֵעָלוֹת הֶעָנָן, מֵעַל הָאֹהֶל–וְאַחֲרֵי כֵן, יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וּבִמְקוֹם, אֲשֶׁר יִשְׁכָּן-שָׁם הֶעָנָן–שָׁם יַחֲנוּ, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. "
כשענן רובץ עלי והראיה שלי מעורפלת, זה זמן חניה- עצירה, התבוננות.
זה זמן של נשיאת חן(יה) לעצמי
זמן שאני חנה (מלשון חנינה) את עצמי
טובה לעצמי, טובה לקיומי (ימימה)
כשאני חונה אני נחה (אותן אותיות: ח,נ,ה).

ככה אני עולה.


פרשת 'בהעלותך'.
ככה אני עולה, מתפתחת ומתקדמת-
מתקדמת ונחה.
נוסעת וחונה.
אני לא יודעת כמה זמן אצטרך לחנות- לעצור, לעכל, להכיל, לשקול, לנוח.
"אוֹ-יֹמַיִם אוֹ-חֹדֶשׁ אוֹ-יָמִים, בְּהַאֲרִיךְ הֶעָנָן עַל-הַמִּשְׁכָּן לִשְׁכֹּן עָלָיו, יַחֲנוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, וְלֹא יִסָּעוּ; וּבְהֵעָלֹתוֹ, יִסָּעוּ."
כמו בזמן לידה: ציר ומנוחה, ציר (צר) ומנוחה (חניה).
ולבסוף התוצאה: תינוק= התחדשות, שינוי, התפתחות
מגיח לעולם.


כלומר, ההתקדמות היא:
תנועה
ומנוחה
תנועה
ומנוחה
נותנת לעצמי,
מאפשרת


כיווץ ושחרור
שחרור וכיווץ


זה מקצב
החיים


כדאי לזכור
גם
ל נ ו ח
שבת שלום❣
מיריי

קִראוּ עוד פוסטים

זמן זרימה

נחל זורם שמחפש את התוואי שלו ובדרך נתקל במכשולים, עוקף וממשיך להתקדם. נחל שעומד במקום

אהבתם את הפוסט? שתפו אותו עם חברים

שימרו על קשר

הרשמו לרשימת התפוצה וקבלו עדכונים פעם בחודש