הפלא הזה שלקראת סערה ,שדה שלם וענק של שיבולים זהובות ותפוחות, בתאום מופלא, נוטה כך שהסערה עוברת מעליו. וכשהיא חולפת, השיבולים מתיישרות, חוזרות להיות זקופות. קמות.
לכן שדה שיבולים נקרא: שדה קמה
אם השיבולים היו נשארות ישרות, עומדות, מתעקשות, מול רוח חזקה היו נשברות. הן לא נכנסות לסערה "ראש בראש". ימימה אומרת לנו שלפי אותה חוקיות , אצלנו: מול סערות החיים שומרת על עצמה לא להישבר ולכן נוטה, מתאימה עצמה למצב. יודעת שסערה מתוחמת בזמן, תסתיים ואז אפשר להזדקף שוב. לא שבורה אלא שמורה. שומרת על גמישות. לא נלחמת, מתנגדת.
"למה זה קרה לי?" "לא רוצה!"וכך מתחפרת בתחושת הכעס והקורבנות.אלא הולכת עם הסערה, בכיוונה- לא פסיבית, בוחרת.
"להיות לא משתנה כעלה נידף . למרות סערה בחייה, שומרת על החוקיות הטבעית. בטבע חוקיות נפלאה- שדה קמה"(ימימה אביטל)לא עלה נידף אלא שיבולת עם שורשים. יש לה את עצמה, יש לה שורשים שמחזיקים אותו- משפחתה, חבריה, אהוביה, העם שלה, כל מה שנותן לה תחושת חיבור ושייכות.
כך יכולה להתגמש."לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז" (חז"ל)
פרשת "בוא"
-פ-ר-ע-ה- מה טמון במילה? "פה רע" "הפרעה", "עורף" פרעה המלך, נמצא בראש עמו מנהיג אותו כפי שהראש שלנו מנהיג אותנו, לפעמים, כמו פרעה.
למרות המכות, פרעה מתעקש 14 פעמים מול בני ישאל, מסרב להתרצות, ליבו קשה, גאה. לעיתים משתכנע ואז מיד חוזר בו. אוחז במקומו, נוקשה, קשה עורף. למרות המתרחש, למרות המציאות, למרות הסבל שלו ושל בני עמו.
"לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז" (חז"ל)וימימה אומרת לנו מה סוד השיבולים, הגמישות :"גם כל לומדת בסערת החיים, והנה נשארת זקופה (באופן פנימי) בסערת החיים, כנושאת הבנתה לקיומה. נתינה לעצמה. מתוך הנתינה יש התחדשות וחיבור לאורו של הלב. שמחתו מגרשת עצבות, וגם יציבות נשארת"
כשיש לי את עצמי, את שורשי, כפי שיש לשיבולים יש בי חוסן להתגמש.
תיהי טובה לעצמך, אהבי את עצמך. חוסי על עצמך (ימימה), זה נותן חוסן.
שבת שלום
באהבה מיריי
