זה היה לפני מספר שנים, הגבתי בחוסר סבלנות, הייתי באמצע משהו.
" ואחר כך את אומרת שאת מלמדת ימימה" – היא ענתה לי, פגועה, מכווצת.
הקשבתי, שמעתי אותה, שמעתי שנפגעה. עצרתי פניתי אליה והסברתי שזה לא קשור אליה, חוסר הסבלנות, התנצלתי על הצורה וביקשתי שתחזור על מה שאמרה.
שאני איתה
אני מקשיבה
ליבה נרגע
והיא שיתפה.
למילה יש כוח. יש מילה שיש בה תנועה סגורה, מחלישה, ויש שיכולה להיות פתוחה ומחזקת- לימדה אותי ימימה
ימימה שאלה אותנו האם אנחנו מדברים דרך מילים פתוחות, שוקטות, בעלות ערך, כיוון ובהירות? או במילים סוגרות, קשות, עמומות?
נאמר :"חיים ומוות ביד הלשון"
ישנן מילים מחיות -רכות טובות, מחממות ופותחות את הלב
וישנן מילים ממיתות- סוגרות, מכווצות, מורידות.
פרשת "וארא"
"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. יא בֹּא דַבֵּר, אֶל-פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם"
פרשנים תהו מדוע אלוהים פונה אל משה ואומר לו:"בוא" במקום הציווי: "לך"
הפרשנות החביבה עלי אומרת שמשה שהביע כל כך הרבה פחד, וחוסר בטחון מקבל חיזוק מהאל: "אני בא איתך".
"בוא"- מלשון שיתוף,
אנחנו ביחד.
"בוא"-
מילה מרגיעה שאומרת לך: אני איתך, אתה לא לבד.
זה פותח את הלב
מרגיע את הנפש
מחזק.
בספר היצירה, ספר הקבלה הראשון המיוחס ברובו לאברהם אבינו כתוב שלמעשה יש לנו עורלה על
הלשון
ועל איבר המילה
ויש גם על הלב "וּמַלְתֶּם, אֵת עָרְלַת לְבַבְכֶם;" (דברים י,טז)
מילה (פעולת הברית מילה) ומילה (זו שיוצאת מהפה)
זהות בכתיבתן.
יש לזה משמעות-
האם הדיבור יעשה מהערלה?
ממקום קשה, מהחיצוניות, מהכיסוי, ממקום לא אמיתי?
או
האם נדבר ממקום מהותי, רך, נקי יותר, אמיתי יותר, חומל יותר?
כשאני מדברת,
אומרת מילה,
יכולה לשקול, למדוד- מה היא עושה, המילה? מה היא משנה? האם בעקבות המילים הלב בפתיחות? בשמחה?
אצלי?
אצל הזולת?
שתהיה שבת של מילים משתפות
טובות, מחזקות, מקרבות ואוהבות
באהבה
מיריי
