האם ממהרת לשפוט?
האם מגיבה אוטומטית בהתפרצות, בדחיה?
לעצמי, לזולתי
"יח שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים, תִּתֶּן-לְךָ בְּכָל-שְׁעָרֶיך."
היכן השערים האלה אצלי? השערים שאני צריכה להציב בהם שופטים שישפטו במשפט צדק? ושומרים שישמרו?
עבור עצמי ועבור זולתי
שער מהווה פתח. בפנים שלנו יש 7 פתחים, מה אני מכניסה או מוציאה דרך הפתחים האלה? (לפי האר"י ז"ל)
-שתי עיניים- מה אני רואה באמצעות העין? האם מתבוננת בעין טובה או רעה? האם בעין ביקורתית שופטת או רכה?
האם עיני צרה או טובה?
-שתי אוזניים- כיצד אני שופטת מה שאני שומעת, את הקולות שנכנסים? האם אני מקשיבה באמת, מוכנה להכיל, לקבל? או מיד דוחה?
האם אני אוטמת את אוזני או אזני קשבת?
-פה- האם אני מציבה שם שומרים? שומרת על מוצא פי? כדי להשתדל שיצאו מילים צודקות, שקולות, אוהבות? או שאין שם שומרים ואגיד כל דבר שעולה על דעתי באמצעות ודרך הפתח הזה?
האם אני חוטאת בשפתי או האם אני שומרת על מוצא פי?
ומה אני מכניסה דרך שער הפה? מזון מזין ומחזק? או ג'אנק פוד?
-האף (שני נחיריים)- (איבר המבטא מידת כעס.) כיצד אני מתייחסת ?
בחרון אף (כעס) או מאריכה אפי (פועלת בסבלנות)?
האם אני שומרת על פתחים אלו? האם אני מאפשרת, מחפשת, מתאמצת לשפוט משפט צדק? : " צֶדֶק צֶדֶק, תִּרְדֹּף "
האם אשמור על הפה – שו(פ)טים?
האם אשמור על הריש (הראש )-שוט(ר)ים?
אם אני לא מפעילה את הראש או לא שומרת על הפה(מורידה את האות ר' או האות פ')אני נשארת עם המילה:"שוטים"
כמו עשב שוטה
שגדל מעצמו באופן פראי
משתלח, משתלט.
ואם אני שמה שופטים ושומרים בשערים
מה התוצאה?
"למַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת-הָאָרֶץ."(דברים טז ,כ)
ככל שאצליח יותר לשים לב ולשפוט "משפט צדק" ולהציב שומרים על הפתחים, שיעזרו לי לבחור טוב , כפי יכולתי והבנתי כרגע, או אז אוכל לדייק יותר בחיי.
להגיע למקום שם אני מרגישה חיות, מרגישה חיה, מרגישה טוב.
מקום בו השערים שלי משרתים ("שרת טמון במילה:ירשת) אותי ואת העולם היטב
להגיע ל"ארץ המובטחת " של קשר טוב יותר
עם עצמי ועם זולתי
קשר קשוב ומתחשב
שרואה
מבעד הטוב
וכמה הפרשה הזו לאור הארועים האחרונים חשובה ומסמנת לנו את הדרך
שבת שלום
באהבה
מיריי
