מימימה למדתי שקיים אצל כל אחת עומס נפשי כמו: מתח, כעס, היסוס, ספקות, סגירות וחסימות שרשומים בנו מילדות.
וכשאני מגיבה מאותו עומס נפשי, למרות כישרונותיי ויכולותיי, אני נושאת "הפרזות והחסרות" כי אני לא מחוברת למי שאני באמת.
מה זה אומר?
לכל אחת/ד ההרגלים שלה/ו והדפוסים שלה/ו שחוסמים אותה/ו בפני מי שהיא באמת,
לא מאפשרים לייחודה, כשרונה, אורה המיוחד לבוא לידי ביטוי
ומהמקום הזה התגובות לא מאוזנות: או "מפריזים"- מגיבים בכעס וצעקות או "מחסירים"-נמנעים, שותקים.
פרשת "שמות"
משה מול הסנה הבוער שלא אוכל,
ולפתע שומע:
"שַׁל-נְעָלֶיךָ, מֵעַל רַגְלֶיךָ–כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו, אַדְמַת-קֹדֶשׁ הוּא"
הסר את ההרגלים שנועלים אותך,
או את ההרגלים שאתה נעול עליהם
כי המקום האמיתי שלך,
מי שאתה, היכן שאתה עומד,
האדם שאתה-
קדוש הוא.
רבי נחמן אמר :"אל תחזור על שגיאותיהם של אלו הדבקים בהרגליהם, מתוך מחשבה שאין ביכולתם להשתנות.
אם אתה חפץ להשתנות באמת ובתמים, והנך מוכן להשקיע את כל המאמצים הנדרשים, תוכל להתגבר ולשנות
כל הרגל. "
ימימה מציעה כלים לשחרור מהרגלים ולהתקרבות עצמית:
בלימוד יש התקרבות לעצמנו, התקרבות לסובב, דרך שקט פנימי אני לומדת. אני לומדת לפעול מתוך שקט, אני הולכת ומזדככת (מתנקה, משתחררת)
תני לעצמך דיוק, ימימה אומרת, ללמוד להשתחרר מתלות במרכיבים חיצוניים, ולהשתחרר מציפייה.
הכלים:
– דיוק אישי- קשב לעצמי, לרצונותיי למחשבותיי.
– אי תלות אוטומטית במה שקורה בחוץ ובמה שאנשים אחרים אומרים או עושים.
– שחרור מציפייה שהמציאות או האחר ינהגו כפי שאני רוצה.
לעבור מלהיות מצפה
ללהיות צופה
לומדת
מתפתחת
ומנקה דפוסים והרגלים.
מתרגלת
שוב ושוב
באמצעות מתרגלים המופיעים בחיי
וכך מזדככת
מתחזקת
שבת של זיכוך
באהבה
מיריי
