מעשה הנדיבות המרגש ביותר, שאני זוכרת, חוויתי כשהייתי בת 8 וחזרנו מברזיל ישר לאמצע השנה.למרות שיעורי העברית שקיבלתי העברית שלי הייתה בסיסית כי בבית דברו צרפתית.המורה המקסימה רותי בקשה מהילדים לקבל יפה את ה"עולה החדשה" ואכן הם טרחו ועשו זאת- הסבירו, הראו, הזמינו, חייכו, חיבקו, הקשיבו, עזרו.אני זוכרת את חום הלב שעטף אותי, עד היום,
פרשת תרומה- "ב דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ-לִי תְּרוּמָה: מֵאֵת כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ, תִּקְחוּ אֶת-תְּרוּמָתִי." אוספים תרומות לבניית בית המקדש לבניין המשכן לבניית הבית וכל אחד מביא את אשר ידבנו לבו, כפי נדיבות ליבו. זה כל מה שצריך לתת: מהלב שלי, כפי שיכולה, כפי שמתאים. תשומת לב , חיוך, אוזן קשבת, כתף, כל דבר. כל דבר שכזה יעזור בבניה, יעזור לחיזוק.
"וְעָשׂוּ לִי, מִקְדָּשׁ; וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹכָם. " (שמות כה ח)מסבירים לפי הסוד שכתוב "בתוכם " ברבים ולא : "בתוכו" מכיוון שמדובר בזה שכל אחד בונה את בית המקדש שלו פנימה, בתוכו. בית המקדש, הבית הקדוש, יהיה לאו דווקא מבנה אבן חיצוני, אלא בניה אישית פנימית. של כולנו, יחד.
בית פנימי
וכיצד נבנה אותו? דרך "נדבת הלב שלנו" דרך חום ליבנו. כך נוכל לבנות ולחזק את עצמנו ואת הזולת. ימימה לימדה אותנו שהתקרבות כלפי עצמנו וכלפי אחרים מתבססת על חום הלב וכמיהתו לחום טבעי. הלב יודע על החום הטבעי הקיים והוא צמא לו. אך למה, כשמתבקשים לתת תרומה הבורא אומר: "תקחו את תרומתי"? רגע, מי כאן תורם? אנחנו, לא? מפרשים שעצם הנתינה שלנו היא למעשה קבלה- תרמתי ומכך למעשה נתרמתי."נתן" הוא פילנדרום אפשר לקרוא מימין לשמאל ומשמאל לימין. אם נתתי, באותה פעולה למעשה נתנו לי. איך יתכן? הרי עצם הנתינה מרוממת אותנו, משמחת! אז למעשה קיבלתי משהו, עובדה שהתעוררה בי השמחה.
אז ה ת ר ו מ ה שלנו היא זו שת ר י ם אותנו שתפתח ות ת מ י ר אותנו שת ר ו מ ם את רוחנו שתבנה את ביתנו הפנימי
שבת של רוממות רוח ונדבת הלבב
באהבה מיריי
