אין תלות במרכיבים חיצוניים ויש שחרור מציפייה, לימדה אותי ימימה אביטל.
הילדה שבי
תלויה באחר
רשומה בה התלות הזו,
מהילדות.
כשהייתה קטנה הייתה זקוקה למבוגרים
שיעשו, שיגידו, שילטפו, שיחזקו.
ולא תמיד הם הבינו, ידעו
מה היא מבקשת
מה היא צריכה.
ברבות השנים
הילדה גדלה והפכה לאשה
נושאת את אורה המיוחד, כשרונה.
אך בתוכה עדיין מתקיימת
ה י ל ד ה
שמרגישה תלויה.
תלויה בזולת,
במה שיגיד, במה יעשה
באישורו.
משתדלת לרצות,
להידמות
למי שהיא חושבת שמצפים ממנה
להיות
על מנת לקבל אהבה, הכרה וגם מקום.
"תיהי על מקומך, נותנת לעצמך מחום ליבך "
לא תלויה באחר "אין תלות במרכיבים חיצוניים".
פרשת ויחי
איך אני בוחרת לחיות?
אפרים ומנשה, בניו של יוסף, מלמדים אותנו משהו
על אותנטיות, חיבור לערכים פנימיים לאור פנימי, שלא מושפע ותלוי בסביבה החיצונית.
יעקוב משכל ידיו בעת שהוא מברך את נכדיו:אפרים ומנשה,ולמעשה, מעניק בכך את מעמד הבכורה לאפרים, הבן הצעיר.
מה נצפה שתהיה התגובה הטבעית?
ריבים? קנאה? שנאה?
מה המיוחד באפרים ומנשה כאחים? במה הם משמשים השראה?
מערכות היחסים בין האחים בתורה עד לאפרים ומנשה קשות, יחסי קנאה ועוינות-
קין הורג את הבל, עשיו ויעקוב ביריבות, אחיו של יוסף מפקירים אותו. היחסים קשים.
כל זה עד שמגיעים לאפרים ומנשה. שם אנו מגלים יחסי אחים אחרים-
סבלנות, כבוד הדדי, פרגון, כל אחד יודע מקומו וערכו ולכן יודע לתת מקום לאחר.
וכל זאת למרות שגדלו בסביבה לא פשוטה מוסרית וערכית- חצר המלך פרעה.
הם מחוברים לערכי ביתם, כור מחצבתם- בית יוסף.
כשאני מברכת את בני בהדלקת הנרות שיהיה כאפרים ומנשה, כפי שמופיע בברכה, אני מברכת אותו בכך שיהיה מקשיב, בעל אורך רוח.
יודע ומכיר ערכו ומקומו ללא תלות באחר ובסביבה שנמצא בה כעת ושיהיה בה בעתיד.
שיהיה נאמן לעצמו ולערכיו.
ולאורו המיוחד.
שבת מבורכת וטובה!
באהבה
מיריי
