הורות Archives - מיריי גבעון - ברוח ימימה

ארוחת הערב

מיריי גבעון — Wed, 24 Nov 2021 22:42:30 +0000

הם ישבו לארוחת ערב
כל המשפחה-
אמא, אבא
וארבעת ילדיהם.
" אמא, את יודעת, את לא נחמדה לחברים שלי".
""נכון"- אמר השני.
"נכון מאוד"- הוסיף השלישי.
"מסכים!"- אמר הרביעי בפסקנות.
והיא?
במצב הרגיל, האוטומתי, הייתה קמה בכעס מהשולחן, פגועה עד עמקי נשמתה. לא מוכנה לדבר עם אף אחד.
כועסת
בוכה
"איך הם יכלו לעשות לי את זה? אחרי כל מה שאני עושה?!"
אבל…
היא בוחרת שלא.
מפרידה.
היא שמעה, הקשיבה. והקשב היה נקי, לא פגש את הרגשות העולים "מקשיבים כשהמילים הנשמעות אינן מגיעות ישירות לעומס, אינן נכנסות לשדה הרגשי נפשי" (ימימה אביטל)
היא הקשיבה בקשב מופרד מהעלבון והכעס, ואז הבליח בה-
והיא הבינה-
היא מדברת עם החברים קצרות כדי "לא לבייש אותם", כדי לא "לחפור",
ואז היא שואלת את ילדיה: "למה התכוונתם?"
"את לא מספיק מתעניינת"
"בקושי מתייחסת"
"כמעט לא מדברת"
היא מבינה.
רגע של תקשורת אמיתית.
לב פתוח ומקשיב באמת
ללב אחר.
יש מקום לי וגם מקום לאחר
לרגש שלי
לרגש שלו.
לדעה שלי
לדעה שלו.
הסתכלות בונה
ר י פ ו י
(מתוך סיפור שספרה לנו תלמידה בשיעור)

The post ארוחת הערב appeared first on מיריי גבעון - ברוח ימימה.

זווית ראייה- פרשת שמיני

מיריי גבעון — Mon, 12 Apr 2021 10:05:46 +0000

רואה בצורה בהירה

או לא "רואה בעיניים"

האם אני ב"טהרה"- רואה בצורה נקיה, זכה, בהירה

או שאני ב"טומאה" מלשון "אטום"- הראיה חסומה אטומה

אטומה על ידי הרגשות שלי, הרעיונות שלי, הפרשנויות שלי, האמונות שלי, הסיפור שלי.

אם אני דואגת לאחד מילדי בגלל קושי שהוא חווה כרגע
וכל דמותו, אישיותו נצבעת בקושי הזה
אני לא רואה אותו באמת-
בצורה נקיה, בהירה.
את המהות שבו,
הייחוד שלו,
הכישרונות, היכולות,
האור שבו.

הלב שלי נסגר וגורם לראייה שלי להיות אטומה, טמאה.

פרשת שמיני
"וּלְהַבְדִּיל, בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין הַחֹל, וּבֵין הַטָּמֵא, וּבֵין הַטָּהוֹר. "

יש להבדיל בין מה ש"קדוש"- מובדל, מיוחד, מואר (לקדש את האשה בנישואין זה אומר להבדיל אותה ולייחד אותה עבור בן זוגה מכל הנשים)

לבין "חול"- היומיומי, ההרגלי, האוטומטי, הדפוס שלי.מה שמטשטש ראיה רחבה, אמיתית. "כחול אשר על שפת הים" כל הפרטים המטשטשים ראיה של המהות, של העיקר כמו "מרוב עצים לא רואים את היער".

יש להבדיל בין הטמא
לטהור

ולבחור

ימימה מדברת איתנו על להגיע לדרגת טהרה.
לנקות את הרגשות האוטמים
ולהגיע בהדרגה לדרגה של ראייה מתבהרת.

לראיית האור, המקור, המהות
ראייה
דרך לב פתוח
ראיית אמת

שבת של ראייה רחבה מלב פתוח
ראייה טהורה של עצמי ושל זולתי
באהבה
מיריי גבעון

The post זווית ראייה- פרשת שמיני appeared first on מיריי גבעון - ברוח ימימה.

ראש חודש ניסן-תיקון הדיבור ברוח ימימה

מיריי גבעון — Mon, 15 Mar 2021 20:51:53 +0000

המשפט ששמעתי גרם לי לעצור בבת אחת את שטף הדיבור, את אמירת המילים הנכונות, ההכוונה, החינוך: "אימא אני מרגישה שאת מבקרת אותי 24/7!!"

מה?! אני?! רק רציתי לעזור, להסביר, לכוון…

על פי ספר היצירה (ספר הקבלה הראשון, המיוחס לאברהם אבינו) חודש ניסן הוא חודש בו עובדים על דיוק הדיבור.

כיצד הפה–סח (פסח)?

?האם בדיבור טוב או בפה-רע (פרעה)

?איך אנחנו מגידים לבנינו ?("והגדת לבנך…" מצווה שמופיעה בהגדה) איך אנחנו מדברים עם ילדינו

? האם אנחנו מדברים דרך מילים פתוחות, שוקטות, בעלות ערך כיוון ובהירות

?או במילים סוגרות, קשות, עמומות

?ניתן לשקול, למדוד- מה היא עושה, המילה? מה היא משנה? האם בעקבות המילים הלב בפתיחות? בשמחה

"נאמר :"חיים ומוות ביד הלשון

במה נבחר? בחיים או במוות? בהעצמה ופרגון או בביקורתיות ושפיטה? ואולי כרגע בשתיקה

שיהיה לנו חודש של דיבור טוב

באהבה

מיריי

The post ראש חודש ניסן-תיקון הדיבור ברוח ימימה appeared first on מיריי גבעון - ברוח ימימה.

הורות מאוזנת

מיריי גבעון — Sat, 19 Dec 2020 22:28:58 +0000

להיות על מקומך דקה ועניינית נמצאת על צירך
כך למדתי מימימה

"שתי בנותיי רוצות את האוטו, האחת נשואה עם ילדים והשנייה חיילת"
כל אחת ממש רוצה, כל אחת צריכה
לכל אחת תכניות משלה לכל אחת מקומה
" פניתי להכרה, לדיוק האישי, לקשב הפנימי"
סיפרה האימא
"והיה לי ברור למי נכון עבורי לתת את האוטו"

נכון, הפתרון לא מושלם יש מי שיצטער יש מי שיפגע
יש מי שיעשה סצנות…
האימא מדייקת אוהבת, מבינה אך ברורה בהחלטה

נשארת על מקומה
דקה ועיניינית
על צירה

וליבה שהיה בעבר מתערבב, מתרגש בהפרזה, מתענה, סובל

שָׁ קֵ ט

באהבה
מיריי

(מבוסס על שיתוף של לומדת)

The post הורות מאוזנת appeared first on מיריי גבעון - ברוח ימימה.

ריפוי הלב בהורות

יואב — Sat, 17 Oct 2020 19:42:17 +0000

אתמול בערב הרגשתי איך שהלב שלי קצת נשבר

היה עצב

היה כאב

נראה כי פגעתי בלי כוונה ובלי הבנה בנפש מאוד יקרה לי-

באחד מילדי

והיו גם דמעות

וכך הסתובבתי,

אתמול.

ובערב היינו בהופעה

בלי אותה נפש יקרה לי, שנזקקה לזמן לבדה.

היה נחמד וכיף

מוסיקה טובה, שירים יפים

אך אותה נפש הייתה חסרה.

הלב שלי היה שבור

קצת

לא ברחתי מהרגש, שהיתי אתו נתתי לו מקומו

והרגשתי שמשהו נכון קורה-

משהו נסדק

אך זה טוב לי

ואז עלה בי המשפט: "אין שלם יותר מלב שבור"

איך נשבר לב ומרגישים שלמות?

המורה שלי לימדה אותי: "מה שנשבר זה לא הלב אלא האגו העוטף אותו…"

והיום פותחת את פרשת "עקב"

ומה אני קוראת?

"וּמַלְתֶּם, אֵת עָרְלַת לְבַבְכֶם; וְעָרְפְּכֶם–לֹא תַקְשׁוּ, עוֹד."

הבנתי

הלב מכוסה בעורלה-

בהגנה

שנוצרה עם השנים, מילדות

כמו חומה

וכשמים מטפטפים באופן קבוע על החומה הזו יום ועוד יום,

מתחיל להיווצר בחומה הגדולה והנוקשה

חור קטן

מאין מגיעים המים האלה

שעוצמתם המתמידה כל כך משמעותית?

המים מגיעים דרך דמעות-

"כי הדמעות, המים של הלב, עוזרות לך לנקות, לטהר את כל המתח של הלב"- לימדה ימימה.

ומים מגיעים גם דרך לימוד שהוא כמו "מ י ם חיים לנפש".

ואז

האור של הלב שמוסתר מאחורי אותה החומה בוקע מבעד החור הקטן הזה שנוצר.

והאור הזה יוצא, מחמם את הנפש ומאיר את העיניים

והתוצאה:

הבוקר כתבתי לאותה נפש יקרה לי:

"אתמול היית חסרה לי ואני אוהבת אותך"

והיא ענתה לי: "גם אני"

ריפוי של לב

באהבה

מיריי ⁦⁩

The post ריפוי הלב בהורות appeared first on מיריי גבעון - ברוח ימימה.

כל דבר בזמנו

יואב — Thu, 15 Oct 2020 19:13:59 +0000

ז מ ן של משגה לא שייך לז מ ן הדיוק ואפילו שנייה אחרי זה הוא יכול לחזור לתיקונו, לדיוקו כמתחדש(ימימה)

כל דבר בזמנו- טעיתי, אמרתי שטות, פגעתי, כעסתי, נעלבתי

מיד אחר כך מכירה בזה וזה זמן חדש

יכולה לשנות, לתקן

להתנצל, להסביר, לומר איך אני מרגישה.

תיקון= תינוק בהיפוך אותיות. תינוק מסמל התחדשות, חידוש.

ז מ ן של משגה הוא לא ז מ ן של תיקון.

זמן עבר זה לא זמן עכשווי.

כל דבר הוא בזמנו. מה שלא הבנתי לפני שנייה, מבינה שנייה אחרי.

ל ו מ ד ת

לכל דבר הזמן שלו

כל דבר מתחיל וגם נגמר.

כמו שאמר קוהלת (ספר אותו נהוג לקרוא בשבת של סוכות) :

לַכֹּל, זְמָן; וְעֵת לְכָל-חֵפֶץ, תַּחַת הַשָּׁמָיִם. {פ}

ב עֵת לָלֶדֶת, וְעֵת לָמוּת;

עֵת לָטַעַת, וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ.

ג עֵת לַהֲרוֹג וְעֵת לִרְפּוֹא,

עֵת לִפְרוֹץ וְעֵת לִבְנוֹת.

ד עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק,

עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד.

ה עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים, וְעֵת כְּנוֹס אֲבָנִים;

עֵת לַחֲבוֹק, וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק.

ו עֵת לְבַקֵּשׁ וְעֵת לְאַבֵּד,

עֵת לִשְׁמוֹר וְעֵת לְהַשְׁלִיךְ.

ז עֵת לִקְרוֹעַ וְעֵת לִתְפּוֹר,

עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר.

ח עֵת לֶאֱהֹב וְעֵת לִשְׂנֹא,

עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם.

סיפור ידוע שסיפר רבי ישראל מסלנט: פעם בהולכו ברחובות החשוכים של עירו, ראה אור דולק באחד הבתים. דפק על הדלת בזהירות, פתח לו סנדלר קשיש כפוף כולו, רבי ישראל הבחין שעל השולחן דןלק נר שרוב השעווה שלו נמסה. כששאל אותו, מדוע הוא עובד בשעה כל כך מאוחרת ענה האיש: "כל עוד הנר דולק, אפשר לתקן",

רבי ישראל מסלנט התרגש, הוא הבין את המסר, ". נֵר יְהוָה נִשְׁמַת אָדָם" (משלי) הנר מסמל את נשמת האדם.

כל עוד נשמה בגופנו אפשר לתקן אפשר לשנות.

תמיד אפשר לתקן

"כל רגע הוא רגע לתיקון"(ימימה)

The post כל דבר בזמנו appeared first on מיריי גבעון - ברוח ימימה.