ימימה לימדה שמתחברים לתדר של אור.
זהו תדר חשמלי שומר ובעל כוח

ומהתדר הזה אני נותנת לביתי-
לביתי הפיסי
למשפחתי
לקרובי
לתלמידותי
לחברי
לשכני
לעמי
ולכל העולם
אך בעיקר לליבי.

כיצד מגבירה את האור?

1. מכירה בטוב שבי, מכירה בחסד הקיים בחיי– נזכרת ורושמת את התכונות הטובות שבי, את החסד והטוב הקיימים בחיי.
2. מקבלת את העבר– מה שהיה, היה. נמצאת בזמן עכשיווי זה הזמן היחיד שקיים- מזמינה בעדינות את עצמי לזמן עכשיווי. עכשיו זה זמן חדש שאפשר לפעול בו, זמן שמסוגל להתחדשות. להתבונן בטבע-ההווה הוא זמן פלאי מלא הוד ויופי.
3.מדייקת בדיוק פנימי אמיתי- בודקת כיצד פועלת באופן מדוייק כך ששומרת על עצמי ועל כוחותי.
4.מכבדת כל אחד באהבה שלמה- לא לשכוח שכולנו ברואים!
5.נותנת אור לבית ונשמרת מריב- כיצד משפיעה מטוב ליבי ותורמת לאוירה נעימה ורגועה בבית, כפי יכולתי 

ברכה

באהבה
מיריי 

The post מה עושים בזמן מצוקה?, ברוח ימימה appeared first on מיריי גבעון - ברוח ימימה.

למילה יש כוח.

יש מילה סוגרת, מחלישה ויש מילה פותחת לב ומחזקת.

האם אנחנו מדברים.ות דרך מילים פתוחות, שקטות, בעלות ערך, כיוון ובהירות? או במילים סוגרות, קשות, עמומות?

נאמר: ”מָוֶת וְחַיִּים, בְּיַד-לָשׁוֹן" (שלמה המלך).

ישנן מילים מחיות -רכות טובות, מחממות ופותחות את הלב.

וישנן מילים ממיתות- סוגרות, מכווצות, מורידות.

כשאני מדברת מתוך נתינת מקום

לעצמי

לזולתי

במילים רכות מטפחות, בונות,

זה פותח את הלב

מרגיע את הנפש,

מחזק.

בספר היצירה (ספר הקבלה הראשון- המיוחס ברובו לאברהם אבינו) כתוב שלמעשה יש לנו עורלה על הלשון

ועל איבר המילה.

ויש גם על הלב "וּמַלְתֶּם, אֵת עָרְלַת לְבַבְכֶם;" (דברים י,טז).

מילה (פעולת הברית מילה) ומילה (זו שיוצאת מהפה)

זהות בכתיבתן.

יש לזה משמעות-

האם הדיבור יעשה מהערלה?

ממקום קשה, מהחיצוניות, מהכיסוי, ממקום לא אמיתי?

או

האם נדבר ממקום מהותי, רך, נקי יותר, אמיתי יותר, חומל יותר?

כשאני מדברת,

אומרת מילה,

יכולה לשקול, למדוד- מה היא עושה, המילה? מה היא משנה? האם בעקבות המילים הלב בפתיחות? בשמחה?

אצלי?

אצל זולתי?

מילה טובה -רכה,מאפשרת, משתפת

נותנת מעט צל

כשהשמש קופחת בשמים.

והרגשות סוערים.

באהבה

מיריי

The post דיבור, ברוח ימימה appeared first on מיריי גבעון - ברוח ימימה.

העיניים מבקרות

האוזניים מבקרות

מחפשת פגמים

בי

בזולתי

זה לא פגמים

זה למעשה חולשות

לכל אחד מאיתנו יש חולשות

כל חולשה יכולה להתחזק

אפילו במידה מסויימת

לאט לאט

כמו חיזוק של שריר

אימון ועוד אימון

תרגול

ניסיון

לפעמים מצליחים להתחזק

לפעמים לא

מכל פעם כזו לומדים

מה"כן"

וגם מה"לא"

אז *לראות* את החולשות

אך *להתקרב* לחוזקות

לשים את הפנס על מה שטמון

בי

בזולתי

על המטמון הטמון

לעיתים קרובות הוא נסתר

הוא נסתר במיוחד כשאני מבקרת

עם האוזניים

ועם העיניים

אז לראות את החולשה

לתת לה מקום

אבל ל ה ת ק ר ב לטוב, לאור

ליחודי

למהותי

כי זו האמת

שבתוכי

שבתוכו

באהבה

מיריי

The post ריפוי של ביקורת appeared first on מיריי גבעון - ברוח ימימה.

היא אמרה לי

האם זו מידה "לתקן"?- היא שאלה.

"אין רע יורד מלמעלה" אמר האדמור הזקן, בעל התניא

כל דבר יש לו שורש טוב.

פגיעות

זו רגישות

יפהפייה,

בשורשה.

איתה הגעתי לעולם

איתה נולדתי.

בזכותה אני מבינה רגשות, רואה אנשים, יודעת להקשיב, אכפת לי.

" ב וְיַעֲקֹב, הָלַךְ לְדַרְכּוֹ; וַיִּפְגְּעוּ-בוֹ, מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים."

פרשת "וישלח"

פרשת וישלח מתחילה בפרק "לב"

הלב

הוא זה שנפגע

הוא נפגע כי יש שם הפרזה, "לא באיזונה, לא במידתה "-אומרת ימימה.

רגישות זה יפה ונפלא

אך מה אני עושה עם הפגיעות??

כל התהליך נמצא במילה עצמה

והתרופה מצויה בפרשה.

פגיעה זה (מתוך המילון): נתקל, נגע התנגש.

נהג בכוחנות, פצע.

שיבש, הפריע.

הכאיב, העליב.

קלע, דייק.

מישהו אמר משהו זה נגע בי, "התנגש" ברגשותי

אני מרגישה שזה פצע אותי

משבש ומפריע לחיי

מכאיב.

אך…

זהו גם ד י ו ק!

"בול פגיעה".

"עולה לתיקונה" אמרה ימימה

הרגש הזה עולה לתיקונו

בא לידי ביטוי מול אותו אירוע, מול אותו אדם.

יעקוב חושש מאוד מהמפגש עם אחיו עשיו: מתכנן מלחמה, מכין מתנות, מתפלל לאלוהים

והתרופה?

"וְהוּא, עָבַר לִפְנֵיהֶם; וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה שֶׁבַע פְּעָמִים, עַד-גִּשְׁתּוֹ עַד-אָחִיו. ד וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ,"

מה שעבד זו :ק ב ל ה

לא מלחמה, לא התחנפות. אלא: "משתחווה"- מכבד, מסכים, לא נלחם.

לפי הפנימיות של התורה יעקוב ועשיו הם חלקים בנפש שלנו

יעקוב הוא החלק הבוגר יותר, המואר, המפותח,

ועשיו הוא המקום האימפולסיבי ,האוטומטי, הילדותי יותר בתוכנו וכמו שימימה אומרת: המקום של המיותרים, כלומר- כעסים, קנאה, מתח, פגיעות יתר וכו'

מה הפתרון למתח הזה בין שני החלקים האלה?

דבר ראשון, צעד ראשון לריפוי:

ק ב ל ה!

ק ב ל ה ע צ מ י ת שלנו עם הטוב ועם המיותר, לפי ימימה, עם המקומות שאנחנו יותר אוהבים בעצמנו וגם עם המקומות שפחות.

"להיות ברגש נתינה כלפי עצמנו, לא לכעוס על עצמנו" (ימימה)

לא להלחם בעצמנו.

לדעת שאנחנו לא "הפגיעות"

תחושת הפגיעות היא בגלל פרשנות, בגלל זיכרון ילדי שננגע ושמבקש ריפוי.

מקבלת ומפרידה:

משאירה את המילים של השני על יד פיו ולא מכניסה אותן ללב הפגיע, כך לימדה ימימה.

האמת, שאנחנו – "הרגישות".

לאהוב את עצמנו עם היופי הזה

של הרגישות

אור גדול.

זה פותח

את ה ל ב

שבת שלום

באהבה

The post פרשת וישלח, ברוח ימימה- על קבלה עצמית appeared first on מיריי גבעון - ברוח ימימה.

זה הסדר הנכון

ראשית מקשיבים לאחר ולעצמי. רק מתוך קשב אמיתי אוכל להבין, לראות אותו באמת. זה ישפיע על המחשבה שלי ומהמקום הזה אוכל לענות בצורה מדויקת יותר

היום יקראו את מגילת איכה- תשעה באב

האותיות הראשונות של פסוקי המגילה כתובים לפי סדר הא-ב:

א. אֵ יכָה יָשְׁבָה בָדָד, הָעִיר רַבָּתִי עָם–הָיְתָה, כְּאַלְמָנָה; רַבָּתִי בַגּוֹיִם, שָׂרָתִי בַּמְּדִינוֹת–הָיְתָה, לָמַס. {ס}

ב. בָּ כוֹ תִבְכֶּה בַּלַּיְלָה, וְדִמְעָתָהּ עַל לֶחֱיָהּ–אֵין-לָהּ מְנַחֵם, מִכָּל-אֹהֲבֶיהָ:

אך הסדר משתבש כשמגיעים לאות ע'.

הפסוק שמתחיל באות-פ' מתחלף עם זה שמתחיל באות-ע'

ה- 'פה' קודם ל-'עין'

כמה פעמים הפה שלי מקדים את ראיית המציאות, את השימוש בעין בוחנת, בודקת.

עונה מתוך פרשנות אישית, דעות קדומות, עונה בצורה אוטומטית.

בית המקדש חרב בגלל שנאת חינם

ושנאת חינם נובעת מזה שלא רואה באמת את האחר, מקשיבה לו, מכבדת את מקומו מכבדת את מקומי.

המועד הזה משמש לי תזכורת

להסתכל מעבר לחיצוניות המטעה, לחפש את הטוב הטמון

לסגל ראייה מרחבית-

ראייה שרואה גם את הטוב

לאמץ לעצמי את-

העין הטובה

באהבה

/

מיריי

The post תשעה באב ברוח ימימה appeared first on מיריי גבעון - ברוח ימימה.

נותנת על מנת למלא מחסור

באהבה

ביחס

בשייכות

במקום

כשאני מרצה

אני אעשה מה שאני חושבת שהזולת רוצה

גם אם זה לא נכון לי

לא מתאים לי

אפילו פוגע בי

מן בור כזה שמבקש להתמלא

רק שהוא מבקש להתמלא

מבחוץ

אבל הבור הוא פנימי

ולא חיצוני

והוא לא באמת יכול להתמלא

מבחוץ

כי יש בפנים ילדה

שקודם כל צריכה

לתת

לעצמה

אהבה

באהבה

מיריי

The post מריצוי לנתינה נקיה appeared first on מיריי גבעון - ברוח ימימה.

אם הרגשנו שההורים לא היו מספיק-

לא אהבו מספיק

לא סמכו מספיק

לא שמחו מספיק

לא דאגו מספיק

לא הגנו מספיק

לא…

פשוט לא היו מספיק

ואנחנו מסתובבים עם הרגשה

של עצב

של האשמה

של תסכול

והכלללל נצבע בשחור

רואים רק את החסר-

את מה שלא היה

אז כיצד יתרפא הלב העצוב?

יחפש

להזכר

ברגעים יפים

מחממים

משמחים

זיכרונות מתוקים

עם ההורים

יתחיל למשוך חוטי זהב מהילדות

באהבה

מיריי

The post למשוך חוטי זהב מהילדות appeared first on מיריי גבעון - ברוח ימימה.

נשיאת מסע החיים.

בתחילת פרשת 'נשא' אני רואה שכתוב בפרוט רב כיצד יש לשאת את משא 'קודש הקודשים'- המשכן ואוהל מועד
"בְּגִשְׁתָּם, אֶת-קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים: אַהֲרֹן וּבָנָיו, יָבֹאוּ, וְשָׂמוּ אוֹתָם אִישׁ אִישׁ עַל-עֲבֹדָתוֹ, וְאֶל-מַשָּׂאוֹ. "
"כד זֹאת עֲבֹדַת, מִשְׁפְּחֹת הַגֵּרְשֻׁנִּי–לַעֲבֹד, וּלְמַשָּׂא. כה וְנָשְׂאוּ אֶת-יְרִיעֹת הַמִּשְׁכָּן, וְאֶת-אֹהֶל מוֹעֵד"

נשיאת משא קדוש.

ובהמשך הפרשה ,פתאום כתוב על הקשר בין איש לאשה…

מ ה ה ק ש ר??

נ י ש ו א י ן

לפעמים אני נושאת אותו
לפעמים הוא צריך לשאת אותי.
זה משא ומסע .
נשיאת הפכים-
הוא זכר היא נקבה
הוא גדל בבית כזה
היא בבית אחר
לה יש אופי ותחומי עיניין כאלה
ולו יש אחרים.
אז לפעמים אני צריכה לשאת (מהכוונה- 'לסבול') אותו גם רגשית : )

נ י ש ו א י ן

ימימה אביטל אמרה: " הוא התיקון שלי ואני התיקון שלו".
"מפגשים של תיקון"

מה עוד טמון במילה הזו, בתנועה הזו ,בנשיאה?
אני יכולה ל ש א ת אותו כלפי מעלה (במובן של 'לשאת על כפיים'= להרים).
והוא יכול לשאת אותי.

בפרשה גם מופיע ה: נשיא- המנהיג,
אותו שורש: נ.ש.א.
אז כיצד לוקחת מנהיגות?
הופכת לנשיאה בקשר הזוגי שלי?
זו שעושה צעד ראשון,
שרואה את הטוב, את העיקר
בי ובו
ומחזקת את הטוב הזה ואת החיבור
את החיבור החיצוני הזוגי
והפנימי האישי
בין החלקים בתוכי.
הזכר והנקבה שבי (ין ויאנג).

בפרטים הקטנים-
במילה טובה, בחיבוק
בשימת לב, בפינוק קטן.
בליטוף
בחיוך
כלפיו, ובתוכי.

שתהיה לנו שבת של נשיאת ההפכים כלפי למעלה, למקום גבוה יותר. בעוד צעד קטן.

באהבה מיריי

The post פרשת נשא, ברוח ימימה appeared first on מיריי גבעון - ברוח ימימה.

נותן מקום גם לאהבה עצמית
וגם לאהבת הזולת
אני יכולה לאהוב את האחר
ב א מ ת
רק אם אני אוהבת את עצמי,
קודם כל.

ואהבת לרעך -כ מ ו ך.
לאהוב את האחר כמו שאתה אוהב את עצמך.

תני מה'יש' לא מה'אין', ימימה לימדה.
גם את ברייה בעולם- היא הוסיפה.
בטיסות מלמדים אותנו לשים מסכת חמצן קודם כל על עצמנו
אחר כך על הילד שלנו
שנשמור על עצמנו
כדי שנוכל לעזור.

פרשת 'קדושים'
מה מכין אותי לקדושה- לייחוד להבדלה
למקום קצת יותר גבוה
בנפש

"וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ: אֲנִי, יְהוָה"(ויקרא יט, פס' יח.(
באהבה יש: 'הא' ו'הב'-
הא- נתינה
הב- קבלה
בנתינת אהבה יש נתינה וקבלה
'נתן' אפשר לקרוא מימין לשמאל ומשמאל לימין
הנותן = מקבל

כל כך הרבה גילויים של נתינה מתרחשים
המון יוזמות
המון עזרה:
ביצוע מטלות עבור קשישים
חלוקות מזון
בישולים
קונים ישירות מהחקלאים
יעוץ ועזרה נפשית של אנשי מקצוע בחינם
חלוקת פרחים למשפחות שכולות.

עולים עם יוזמה ברשת
ומיד יש מי שמצטרף
נרתם
עוזר

גילויים של
המון
א ה ב ה

באהבה
מיריי

The post פרשת קדושים, ברוח ימימה appeared first on מיריי גבעון - ברוח ימימה.

ימימה מלמדת:
להפריד
לתחם
לקבל את עצמי עם הכעס

ככה

שלמה ולא מושלמת

זוכרת שלא כולי כעס.

יש בי טוב.

יש בי טוב ויש בי מיותר

מקבלת עצמי כך
ברגש טוב

מכילה את הכעס

שעולה

על עצמי
על הזולת.

בכעס טמונה המילה: "כס"-
כס מלכות

את מה אני ממליכה על חיי?
את מי מושיבה על כס המלכות?
בהנהגה?

את הכעס?

או את עצמי?

מי "מולך" כאן?

המיותר?

או

הטוב?

באהבה מיריי

The post על כעס ברוח ימימה appeared first on מיריי גבעון - ברוח ימימה.