איך אני רואה את העבר?
האם הוא סוגר אותי?
מצמצם?

פרשת "וירא" ואשת לוט

מהו העבר בשבילי? איך אני מתייחסת אליו? כיצד אני רואה אותו?

האם בנוסטלגיה?

בכאב?

האם העבר מפעיל אותי או מניע אותי כל הזמן?

ובנוסף לכך, האם אני שמה לב שאני מתעסקת בו ללא הרף?

כמה פעמים אנחנו מוצאים עצמנו מתעסקים בעבר או בעתיד בהתעסקות יתרה?
יכול להיות שזה נובע מתוך רגשות אשמה, וגם מתחושת אובדן, דאגה.
על כך אמר יהודה אבן עזרא: "העבר אין, העתיד עדיין ההווה כהרף עין, דאגה מניין?"
כלומר, העבר כבר לא קיים, העתיד עדיין לא הגיע, ההווה חולף עובר במהירות.

אז, למה לדאוג כל הזמן?

במילה דאגה צפונה (בחילוף סדר האותיות) המילה: אגדה. הדאגה היא פרי מחשבתנו, הפרשנות שלנו, פרי הסיפור שאנו מספרים לעצמנו- היא "אגדה".
אשת לוט בפרשת וירא, מה היא רואה? במה היא עסוקה כשהיא מתבוננת אחורה אל העבר?
היא עסוקה בדאגה, בחורבן שהיא רואה, בסדום ההרוסה-
בכל מה שהשאירה שם ועלה באש,
באובדן.
זה רגע לא פשוט, רגע כואב.
הלב יוצא אליה!

ההנחיה של האל- להסתכל קדימה.
אשת לוט לא מצליחה
לא עומדת בזה
ומה קורה?
"וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ, מֵאַחֲרָיו; וַתְּהִי, נְצִיב מֶלַח."
כמה פעמים אנחנו נתקעים בעבר, בהתעסקות בו?
בחורבן.
שוקעים בו, צוללים.
ממש כמו אשת לוט שהפכה לנציב מלח- פסל עומד, תקוע ללא יכולת תנועה ותחושתו קשה "מלוחה" (אולי גם מרוב דמעות מלוחות?).
ההמלצה, הבקשה אלינו: להסתכל קדימה, להתקדם.
לא לתת לרגע הזה להשתלט על כל החיים כל הזמן, ולפעול ממנו.

אז

לתת לכאב מקום, חיבוק גדול אוהב, חמלה.
אך לצד זה גם להמשיך-
"ובחרת בחיים"
כפי יכולתי
כרגע
א מ ן

שבת שלום
באהבה
מיריי

The post אשת לוט- "ובחרת בחיים" appeared first on מיריי גבעון - ברוח ימימה.

אין על מה לכעוס ולהתעצב על מה שהיה

ג-י-ש-ה מ-ר-ג-ש-ת

לחיים

מיוסף אני לומדת שאין באמת מה לכעוס,

על מה שהיה

כי למעשה

אנחנו ש ל י ח י ם

ומה שקורה מדוייק

אין מ-ק-ר-ה, הכל ר-ק-מ-ה צפופה (ימימה אביטל) יפה ומסודרת.

"וַיֹּאמֶר, אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם, אֲשֶׁר-מְכַרְתֶּם אֹתִי, מִצְרָיְמָה. ה וְעַתָּה אַל-תֵּעָצְבוּ, וְאַל-יִחַר בְּעֵינֵיכֶם, כִּי-מְכַרְתֶּם אֹתִי, הֵנָּה: כִּי לְמִחְיָה, שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם"

". וַיִּשְׁלָחֵנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם, לָשׂוּם לָכֶם שְׁאֵרִית בָּאָרֶץ, וּלְהַחֲיוֹת לָכֶם, לִפְלֵיטָה גְּדֹלָה. ח וְעַתָּה, לֹא-אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה, כִּי, הָאֱלֹהִים; וַיְשִׂימֵנִי לְאָב לְפַרְעֹה, וּלְאָדוֹן לְכָל-בֵּיתוֹ, וּמֹשֵׁל, בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם."

"כ וְאַתֶּם, חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה; אֱלֹהִים, חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה, לְמַעַן עֲשֹׂה כַּיּוֹם הַזֶּה, לְהַחֲיֹת עַם-רָב. כא וְעַתָּה, אַל-תִּירָאוּ–אָנֹכִי אֲכַלְכֵּל אֶתְכֶם, וְאֶת-טַפְּכֶם; וַיְנַחֵם אוֹתָם, וַיְדַבֵּר עַל-לִבָּם."

יוסף אומר לאחיו שכל מה שקרה היה כדי שהוא יהיה בזמן הנכון, במקום הנכון. כדי להציל את בני משפחתו ואת העם מרעב. וגם שכוונה, גם אם הייתה בראשיתה רעה, יכולה להפוך לטובה.

אז

אין מה לכעוס ולהתעצב על מה שהיה.

כי לפי התמונה הגדולה,

אנחנו שליחים האחד של השני.

למדתי מ ג -י -ש -ת -ו של יוסף לחיים בפרשת וי- ג- ש

על ג- מ- י-ש-ו-ת בהתייחסות לחיים

כי

יש תכלית,

יש סדר,

יש קשר,

והכל ,בסופו של דבר, ל ט ו ב ה

באהבה

שבת מבורכת

באהבה

מיריי

בצילום: יופיו של הטבע, סינגפור

כל הרגשות:

85Yael Mimon, אילה שנהב חגבי ו83 נוספים

The post פרשת ויגש appeared first on מיריי גבעון - ברוח ימימה.

הכל ריקמה

וחוקיות קיום משאלת לב

פרשת "חיי שרה".

אברהם שולח את עבדו לחפש כלה לבנו יצחק.

והעבד שואל : מה יקרה אם היא לא תרצה לעזוב את ארצה?

התשובה:

אל תדאג, אתה ת ק ב ל ע ז ר ה:

"הוּא, יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ לְפָנֶיךָ"

1. הבקשה של עבד אברהם:

יב וַיֹּאמַר–יְהוָה אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם, הַקְרֵה-נָא לְפָנַי הַיּוֹם; וַעֲשֵׂה-חֶסֶד, עִם אֲדֹנִי אַבְרָהָם. יג הִנֵּה אָנֹכִי נִצָּב, עַל-עֵין הַמָּיִם; וּבְנוֹת אַנְשֵׁי הָעִיר, יֹצְאֹת לִשְׁאֹב מָיִם. יד וְהָיָה הַנַּעֲרָ, אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי-נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה, וְאָמְרָה שְׁתֵה, וְגַם-גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה–אֹתָהּ הֹכַחְתָּ, לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק, וּבָהּ אֵדַע, כִּי-עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם-אֲדֹנִי.

2.התוצאה:

"וַיְהִי-הוּא, טֶרֶם כִּלָּה לְדַבֵּר, וְהִנֵּה רִבְקָה יֹצֵאת אֲשֶׁר יֻלְּדָה לִבְתוּאֵל בֶּן-מִלְכָּה, אֵשֶׁת נָחוֹר אֲחִי אַבְרָהָם; וְכַדָּהּ, עַל-שִׁכְמָהּ"…. יח "וַתֹּאמֶר, שְׁתֵה אֲדֹנִי; וַתְּמַהֵר, וַתֹּרֶד כַּדָּהּ עַל-יָדָהּ–וַתַּשְׁקֵהוּ. יט וַתְּכַל, לְהַשְׁקֹתוֹ; וַתֹּאמֶר, גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב, עַד אִם-כִּלּוּ, לִשְׁתֹּת."

3.התגובה של העבד :

"וְהָאִישׁ מִשְׁתָּאֵה, לָהּ; מַחֲרִישׁ–לָדַעַת הַהִצְלִיחַ יְהוָה דַּרְכּוֹ, אִם-לֹא. "

ולבסוף ההפתעה הגדולה שמתגלה לעבד:

הייחוס הטוב והמשמח של רבקה- בת משפחת אחיו של אברהם- נחור.

לכזה צרוף מ י ק ר י ם מוצלח "הַקְרֵה-נָא לְפָנַי הַיּוֹם "העבד לא ציפה.

אין מ י ק ר ה אלא הכל ר י ק מ ה צפופה , כמו שאמרה ימימה.

ומה שנותר לעבד אברהם לעשות: "וַיִּקֹּד הָאִישׁ, וַיִּשְׁתַּחוּ לַיהוָה."

הוא היה עד לתהליך ניסי:

התהליך-

1. הבקשה: בקשת חסד אמיתית וכנה עבור אדם אחר (העבד עבור אברהם)

2. התוצאה: התקיימות פלאית של בקשת החסד .

3. התגובה: מה עלינו לעשות מול ההתרחשות הפלאית? ליהנות, להתפעל ולא להתערב. להיות : מַחֲרִישׁ.

4. התוצאה יכולה להמשיך להתפתח ולהיות גדולה ממה שיכולנו להעלות על דעתנו.

5. ואז כל אשר נותר הוא :

ל ה ו ד ו ת.

תודה תודה תודה

באהבה ושבת שלום

מיריי

הצילום באדיבות יואל שתרוג- אדמה יוצרת

The post פרשת חיי שרה ברוח ימימה appeared first on מיריי גבעון - ברוח ימימה.

וכשאני מגיבה מאותו עומס נפשי, למרות כישרונותיי ויכולותיי, אני נושאת "הפרזות והחסרות" כי אני לא מחוברת למי שאני באמת.

מה זה אומר?

לכל אחת/ד ההרגלים שלה/ו והדפוסים שלה/ו שחוסמים אותה/ו בפני מי שהיא באמת,

לא מאפשרים לייחודה, כשרונה, אורה המיוחד לבוא לידי ביטוי

ומהמקום הזה התגובות לא מאוזנות: או "מפריזים"- מגיבים בכעס וצעקות או "מחסירים"-נמנעים, שותקים.

פרשת "שמות"

משה מול הסנה הבוער שלא אוכל,

ולפתע שומע:

"שַׁל-נְעָלֶיךָ, מֵעַל רַגְלֶיךָ–כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו, אַדְמַת-קֹדֶשׁ הוּא"

הסר את ההרגלים שנועלים אותך,

או את ההרגלים שאתה נעול עליהם

כי המקום האמיתי שלך,

מי שאתה, היכן שאתה עומד,

האדם שאתה-

קדוש הוא.

רבי נחמן אמר :"אל תחזור על שגיאותיהם של אלו הדבקים בהרגליהם, מתוך מחשבה שאין ביכולתם להשתנות.

אם אתה חפץ להשתנות באמת ובתמים, והנך מוכן להשקיע את כל המאמצים הנדרשים, תוכל להתגבר ולשנות

כל הרגל. "

ימימה מציעה כלים לשחרור מהרגלים ולהתקרבות עצמית:

בלימוד יש התקרבות לעצמנו, התקרבות לסובב, דרך שקט פנימי אני לומדת. אני לומדת לפעול מתוך שקט, אני הולכת ומזדככת (מתנקה, משתחררת)

תני לעצמך דיוק, ימימה אומרת, ללמוד להשתחרר מתלות במרכיבים חיצוניים, ולהשתחרר מציפייה.

הכלים:

– דיוק אישי- קשב לעצמי, לרצונותיי למחשבותיי.

– אי תלות אוטומטית במה שקורה בחוץ ובמה שאנשים אחרים אומרים או עושים.

– שחרור מציפייה שהמציאות או האחר ינהגו כפי שאני רוצה.

לעבור מלהיות מצפה

ללהיות צופה

לומדת

מתפתחת

ומנקה דפוסים והרגלים.

מתרגלת

שוב ושוב

באמצעות מתרגלים המופיעים בחיי

וכך מזדככת

מתחזקת

שבת של זיכוך

באהבה

מיריי

The post פרשת שמות ברוח ימימה appeared first on מיריי גבעון - ברוח ימימה.

היה לי הכל,

לכאורה,

כל מה שרציתי

כל מה שחשבתי שאני אמורה לשאוף אליו

מה שיגרום לי שמחה

סיפוק

בית קטן משלנו

זוגיות אוהבת

ילדים מתוקים

עבודה נחשקת

תנאים מצויינים

את היום הזה בגינה אני זוכרת היטב

"זה החיים?" -שאלתי את עצמי-"זה זה? לא יכול להיות!"

סבל

שבר

משבר ומשביר

משבירה לשפע.

משבר שובר אותנו לרסיסים

כואב

ימימה אומרת בשיעור על חנוכה:"מי שלומד על איזונה של נפש צריך ללמוד על מלחמתה של נפש ושבירתה נפילתה מכאב".

מדוע עפ"י תורת הסוד קוראים את המילה:"כאב" כאָב= כ+אבא ?

כיצד הכאב יכול להנחות אותנו להוביל אותנו כמו אבא?

בתוך הסיטואציה המשברית טמון הפוטנציאל

להתפתחות, להתחדשות, לשפע, להזנה.

ממש כמו אותו זרע שכשהוא נטמן באדמה עליו להירקב לפני שהוא מוציא נבט

משהו צריך להישבר, להסתיים

כדי לאפשר למשהו חדש לצמוח.

בפרשת "מקץ" פוגשים את המילה:

שבר

במשמעות של: בר, תבואה

"וַיַּרְא יַעֲקֹב כִּי יֶשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְבָנָיו: לָמָּה תִּתְרָאוּ וַיֹּאמֶר: הִנֵּה שָׁמַעְתִּי כִּי יֶשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם, רְדוּ שָׁמָּה וְשִׁבְרוּ לָנוּ מִשָּׁם"

"וְיוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט עַל הָאָרֶץ, הוּא הַמַּשְׁבִּיר לְכָל עַם הָאָרֶץ."

כדי להכין לחם מהתבואה יש לדוש את התבואה- "לשבור אותה"

שבר הוא גם פתח רחמה של אישה

"בָאוּ בָנִים עַד-מַשְׁבֵּר וְכֹחַ אַיִן לְלֵדָה".( ישעיהו לז ג)

בתלמוד מוזכר ה'משבר' ככיסא שעליו יושבת היולדת בלידה. בתהליך הלידה יש סבל, כאב.

מה משותף לכל זה, איזה רמז מצוי כאן?

הכאב של ה ש ב ר הוא מ ב ש ר (אותן אותיות)

על לידת דבר חדש

התחדשות

הזנה

שפע

המשבר ההוא-

זה ששמט את הקרקע מתחת לרגלי

שגרם לי לשאול שאלות

וכתוצאה מכך להתפתח לכיוון אחר

הרבה יותר פנימי,

אמיתי

במשבר ההוא

היה טמון גרעין השפע של חיי

בברכת שבת של שפע

באהבה. מיריי

The post פרשת מקץ- על סוד המשבר appeared first on מיריי גבעון - ברוח ימימה.

שחזרה עם משפחתה

אחרי שהות בחו"ל

אמנם קיבלו אותה בארץ בזרועות פתוחות ובחמימות רבה

אך שוב, כמו בארץ הזרה בה חיה,

השפה לא שגורה בפיה.

מעולם לא למדה כמו שצריך לכתוב אותיות עבריות.

ככה כשנתיים-

מחוברת, לא מחוברת.

שייכת לא שייכת.

עד אותו יום,

בטיול זריחה

על הר הצופים הצופה על הר הזיתים.

היא הייתה עם תרמוס מלא בתה חם ומתוק, בדיוק כמו שאהבה, וחיכתה ללגום ממנו,

כשראתה בת כתה חיוורת כסיד

היא שאלה אותה לשלומה והילדה ענתה כי חשה ברע.

"אם תיתן מכוס השתייה היחידה שיש לה, לא תוכל לשתות יותר, חברתה חולה, היא עלולה להדבק…"

היססה לרגע…

ומיד הציעה לה כוס תה מהביל.

עיניי החברה אורו

והצבע חזר ללחייה

מאותו יום חייה השתנו-

בת כיתתה הפכה לחברתה הטובה,

בני הכתה הפכו למשפחתה,

נהנתה והצליחה מאוד בלימודיה,

אושר!

הילדה הזו היא אני!

למה נזכרתי בסיפור הזה?

בגלל יוסף

חכמינו אומרים שהמפתח לגאולה הוא רגישות לזולת.

גאולה בעיניי היא הגאולה הפנימית האישית.

גאולה בניגוד לתחושת גלות:

זרות,

אי שייכות.

וזה מה שלומדים מיוסף בפרשת "וישב"

הוא נזרק לבור הכלא המצרי ללא אשמה,

הוא אמור להיות כועס ומריר

ובכל זאת, כאשר הוא רואה את סריסי המלך הכלואים, כתוב: "וַיָּבֹא אֲלֵיהֶם יוֹסֵף, בַּבֹּקֶר; וַיַּרְא אֹתָם, וְהִנָּם זֹעֲפִים."

"מַדּוּעַ פְּנֵיכֶם רָעִים, הַיּוֹם" ?

האכפתיות והרגישות, לפי הפרשנים, הביאו לו את הגאולה.

מאותו רגע,

חייו משתנים לטובה לבלי הכר.

למדתי משהו מזה על חיי.

והבנתי.

מה אנו מתבקשים לעשות?

להיות נדיבים,

איכפתיים,

לתת תשומת לב.

אפילו מעשה אחד

וקנינו את עולמנו.

שבת של נדיבות

באהבה

מיריי

The post פרשת וישב, ברוח ימימה-על חוקיות הנדיבות appeared first on מיריי גבעון - ברוח ימימה.

היא אמרה לי

האם זו מידה "לתקן"?- היא שאלה.

"אין רע יורד מלמעלה" אמר האדמור הזקן, בעל התניא

כל דבר יש לו שורש טוב.

פגיעות

זו רגישות

יפהפייה,

בשורשה.

איתה הגעתי לעולם

איתה נולדתי.

בזכותה אני מבינה רגשות, רואה אנשים, יודעת להקשיב, אכפת לי.

" ב וְיַעֲקֹב, הָלַךְ לְדַרְכּוֹ; וַיִּפְגְּעוּ-בוֹ, מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים."

פרשת "וישלח"

פרשת וישלח מתחילה בפרק "לב"

הלב

הוא זה שנפגע

הוא נפגע כי יש שם הפרזה, "לא באיזונה, לא במידתה "-אומרת ימימה.

רגישות זה יפה ונפלא

אך מה אני עושה עם הפגיעות??

כל התהליך נמצא במילה עצמה

והתרופה מצויה בפרשה.

פגיעה זה (מתוך המילון): נתקל, נגע התנגש.

נהג בכוחנות, פצע.

שיבש, הפריע.

הכאיב, העליב.

קלע, דייק.

מישהו אמר משהו זה נגע בי, "התנגש" ברגשותי

אני מרגישה שזה פצע אותי

משבש ומפריע לחיי

מכאיב.

אך…

זהו גם ד י ו ק!

"בול פגיעה".

"עולה לתיקונה" אמרה ימימה

הרגש הזה עולה לתיקונו

בא לידי ביטוי מול אותו אירוע, מול אותו אדם.

יעקוב חושש מאוד מהמפגש עם אחיו עשיו: מתכנן מלחמה, מכין מתנות, מתפלל לאלוהים

והתרופה?

"וְהוּא, עָבַר לִפְנֵיהֶם; וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה שֶׁבַע פְּעָמִים, עַד-גִּשְׁתּוֹ עַד-אָחִיו. ד וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ,"

מה שעבד זו :ק ב ל ה

לא מלחמה, לא התחנפות. אלא: "משתחווה"- מכבד, מסכים, לא נלחם.

לפי הפנימיות של התורה יעקוב ועשיו הם חלקים בנפש שלנו

יעקוב הוא החלק הבוגר יותר, המואר, המפותח,

ועשיו הוא המקום האימפולסיבי ,האוטומטי, הילדותי יותר בתוכנו וכמו שימימה אומרת: המקום של המיותרים, כלומר- כעסים, קנאה, מתח, פגיעות יתר וכו'

מה הפתרון למתח הזה בין שני החלקים האלה?

דבר ראשון, צעד ראשון לריפוי:

ק ב ל ה!

ק ב ל ה ע צ מ י ת שלנו עם הטוב ועם המיותר, לפי ימימה, עם המקומות שאנחנו יותר אוהבים בעצמנו וגם עם המקומות שפחות.

"להיות ברגש נתינה כלפי עצמנו, לא לכעוס על עצמנו" (ימימה)

לא להלחם בעצמנו.

לדעת שאנחנו לא "הפגיעות"

תחושת הפגיעות היא בגלל פרשנות, בגלל זיכרון ילדי שננגע ושמבקש ריפוי.

מקבלת ומפרידה:

משאירה את המילים של השני על יד פיו ולא מכניסה אותן ללב הפגיע, כך לימדה ימימה.

האמת, שאנחנו – "הרגישות".

לאהוב את עצמנו עם היופי הזה

של הרגישות

אור גדול.

זה פותח

את ה ל ב

שבת שלום

באהבה

The post פרשת וישלח, ברוח ימימה- על קבלה עצמית appeared first on מיריי גבעון - ברוח ימימה.

האם מגיבה אוטומטית בהתפרצות, בדחיה?

לעצמי, לזולתי

פרשת שופטים

"יח שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים, תִּתֶּן-לְךָ בְּכָל-שְׁעָרֶיך."

היכן השערים האלה אצלי? השערים שאני צריכה להציב בהם שופטים שישפטו במשפט צדק? ושומרים שישמרו?

עבור עצמי ועבור זולתי

שער מהווה פתח. בפנים שלנו יש 7 פתחים, מה אני מכניסה או מוציאה דרך הפתחים האלה? (לפי האר"י ז"ל)

-שתי עיניים- מה אני רואה באמצעות העין? האם מתבוננת בעין טובה או רעה? האם בעין ביקורתית שופטת או רכה?

האם עיני צרה או טובה?

-שתי אוזניים- כיצד אני שופטת מה שאני שומעת, את הקולות שנכנסים? האם אני מקשיבה באמת, מוכנה להכיל, לקבל? או מיד דוחה?

האם אני אוטמת את אוזני או אזני קשבת?

-פה- האם אני מציבה שם שומרים? שומרת על מוצא פי? כדי להשתדל שיצאו מילים צודקות, שקולות, אוהבות? או שאין שם שומרים ואגיד כל דבר שעולה על דעתי באמצעות ודרך הפתח הזה?

האם אני חוטאת בשפתי או האם אני שומרת על מוצא פי?

ומה אני מכניסה דרך שער הפה? מזון מזין ומחזק? או ג'אנק פוד?

-האף (שני נחיריים)- (איבר המבטא מידת כעס.) כיצד אני מתייחסת ?

בחרון אף (כעס) או מאריכה אפי (פועלת בסבלנות)?

האם אני שומרת על פתחים אלו? האם אני מאפשרת, מחפשת, מתאמצת לשפוט משפט צדק? : " צֶדֶק צֶדֶק, תִּרְדֹּף "

האם אשמור על הפה – שו(פ)טים?

האם אשמור על הריש (הראש )-שוט(ר)ים?

אם אני לא מפעילה את הראש או לא שומרת על הפה(מורידה את האות ר' או האות פ')אני נשארת עם המילה:"שוטים"

כמו עשב שוטה

שגדל מעצמו באופן פראי

משתלח, משתלט.

ואם אני שמה שופטים ושומרים בשערים

מה התוצאה?

"למַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת-הָאָרֶץ."(דברים טז ,כ)

ככל שאצליח יותר לשים לב ולשפוט "משפט צדק" ולהציב שומרים על הפתחים, שיעזרו לי לבחור טוב , כפי יכולתי והבנתי כרגע, או אז אוכל לדייק יותר בחיי.

להגיע למקום שם אני מרגישה חיות, מרגישה חיה, מרגישה טוב.

מקום בו השערים שלי משרתים ("שרת טמון במילה:ירשת) אותי ואת העולם היטב

להגיע ל"ארץ המובטחת " של קשר טוב יותר

עם עצמי ועם זולתי

קשר קשוב ומתחשב

שרואה

מבעד הטוב

וכמה הפרשה הזו לאור הארועים האחרונים חשובה ומסמנת לנו את הדרך

שבת שלום

באהבה

מיריי

The post פרשת שופטים ברוח ימימה appeared first on מיריי גבעון - ברוח ימימה.

ימימה לימדה אותי על: נוכחות עכשווית

להיות נוכחת בעכשיווי

אתמול היה, מחר עדיין לא הגיע

הזמן היחיד הקיים הוא: היום

היום

וכל יום הוא יום חדש, משמעותי, רב פוטנציאלים, מופלא, עומד בפני עצמו.

מה שלא הצלחתי אתמול לא משנה, כבר קרה.

היום הוא יום שונה ואפשר להתחיל מחדש

כל יום אפשר להתחיל מחדש!

"העבר אין, העתיד עדיין, ההווה כהרף עין, דאגה מניין?"(מיוחס לרבי אברהם אבן עזרא)

הגאון מווילנה אמר : האתמול והמחר הם דמיון. כל המציאות היא בהווה, ברגע זה ממש.

היום

פרשת "ראה", ספר דברים.

החודש הוא מזל אריה מלשון ראיה

זמן של דיוק הראיה

מה אנחנו רואים היום?:

כו "רְאֵה, אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם–הַיּוֹם: בְּרָכָה, וּקְלָלָה. "

רואים את הברכה או הקללה?

בספר דברים המילה: "היום "כתובה הכי הרבה פעמים.

באיזו תודעה, באיזו זווית ראיה אני נמצאת ?

היום.

"ראה" אותיות: "האר"

האם אני רואה בהארה? בבהירות? בחיוב?

איך אני בוחרת לראות היום?

בברכה= הכר-ב

האם מכירה במה שיש, בברכות שבחיי?

או

בקללה= קלקול, קלוקל

האם שמה דגש על השלילי, על מה שנראה לי "מקולקל"?

כאשר רגש שלילי ("מיותר" לפי ימימה) משתלט אנחנו רואים בהסתכלות צרה, מצומצמת

כמו כששמים מטבע מול השמש היא יכולה להסתיר את השמש.

אך האם זו אמת?

השמש באמת נעלמה?

היא מוסתרת?

לא. רק בעיניים שלי כרגע, בגלל מה שמסתיר ל י

אין רע יורד מלמעלה אמר הבעש"ט

הכל לטובה

מאחורי המטבע

יש

גם היום

שמש מאירה

The post פרשת ראה ברוח ימימה appeared first on מיריי גבעון - ברוח ימימה.

קארמה

מה שזרעתי זה מה שאקצור- אמרה ימימה

אם אני אומרת מילה פוגעת או מילה מרוממת לעצמי או לזולתי
תהיה תוצאה.

למילה יש כוח- יש מילה שיש בה חולשה ויש מילה שיש בה כוח. יש שסוגרת ומחלישה ויש פתוחה ומחזקת

פרשת השבוע : "תזריע ומצורע"

מצורע- לפי הזוהר: "מוציא שם רע"= לשון הרע
האם זרעתי דיבור רע?

התוצאה של לשון הרע- דיבור לא טוב היא צרעת ולא רק בגוף אלא הצרעת יכולה להתבטא אף על הבגד שלי או הקירות, כלומר, על הסביבה שלי- כך כתוב בפרשה.
הדיבור השלילי והמוריד יכול ממש ליצור מציאות, להשפיע עלי וליצור מציאות מסוימת בתוכי ומסביבי.
הדיבור בורא מציאות.

"אברא כאדברא" =בוראת כפי דיבורי (בארמית)

בריאת המציאות הראשונה הייתה בריאת העולם.
העולם נברא ב10 מאמרות, כלומר באמירות, בדיבור : "ויאמר אלו-הים ויהי אור…" ויאמר אלו-הים יהי רקיע בתוך המים…" וכך הלאה. (פרקי אבות)
10 אמירות ועולם נברא.
אז
אני שואלת את עצמי, ובודקת:
איזה עולם אני בוראת באמירות שלי? בדיבור שלי?

מתבוננת

אני יכולה לא רק לברוא עולם אלא אף להחריבו: "מוות וחיים ביד-לשון" (ספר משלי).
בדיבור פנימי,
בדיבור לזולתי.

צרעת גם מלשון צירעה
הצירעה שהיא טורפת ונקראת גם
ד ב ו ר (הצרעה המזרחית)
היא עוקצת מכאיבה
דיבור יכול לעקוץ ולהכאיב מאוד
לעומת דבור-ה.
כלומר
אפשר ליצור דיבור מתוק , דיבור יצרני ובונה

כיצד אדייק, כיצד אמתיק את הדיבור?

כאשר יש לב ממתין לדובר אחר לסיים את מילותיו. אין שיפוט, אין לחסום, אין למהר. כמו להמתין להבנה האישית וגם להסכמת הלב. להבנת הטוב, נוכחות בהמתנה – לימדה ימימה.
לא להיכנס באמצע הדיבור של האחר כי יש לי מה להגיד. אלא, להשתדל להקשיב ללא חסמים ודעות קדומות. לא למהר לענות, אלא להמתין רגע ולשקול. להשתדל להיות שם עם לב פתוח, רוצה לתרום מהבנתי האישית, להיות באמת נוכחת שם בשיחה.

ולראות
בי ובזולתי
את הטוב, את האמת,
את המתיקות
את העיקר
את הלב.

שבת של דיבור טוב
באהבה מיריי

The post פרשת תזריע מצורע ברוח ימימה appeared first on מיריי גבעון - ברוח ימימה.