התפתחות Archives - מיריי גבעון - ברוח ימימה

דיבור, ברוח ימימה

מיריי גבעון — Wed, 26 Jul 2023 17:18:21 +0000

"בארץ הלוהטת הזו, המילים צריכות להיות צל" ( יהודה עמיחי).

למילה יש כוח.

יש מילה סוגרת, מחלישה ויש מילה פותחת לב ומחזקת.

האם אנחנו מדברים.ות דרך מילים פתוחות, שקטות, בעלות ערך, כיוון ובהירות? או במילים סוגרות, קשות, עמומות?

נאמר: ”מָוֶת וְחַיִּים, בְּיַד-לָשׁוֹן" (שלמה המלך).

ישנן מילים מחיות -רכות טובות, מחממות ופותחות את הלב.

וישנן מילים ממיתות- סוגרות, מכווצות, מורידות.

כשאני מדברת מתוך נתינת מקום

לעצמי

לזולתי

במילים רכות מטפחות, בונות,

זה פותח את הלב

מרגיע את הנפש,

מחזק.

בספר היצירה (ספר הקבלה הראשון- המיוחס ברובו לאברהם אבינו) כתוב שלמעשה יש לנו עורלה על הלשון

ועל איבר המילה.

ויש גם על הלב "וּמַלְתֶּם, אֵת עָרְלַת לְבַבְכֶם;" (דברים י,טז).

מילה (פעולת הברית מילה) ומילה (זו שיוצאת מהפה)

זהות בכתיבתן.

יש לזה משמעות-

האם הדיבור יעשה מהערלה?

ממקום קשה, מהחיצוניות, מהכיסוי, ממקום לא אמיתי?

או

האם נדבר ממקום מהותי, רך, נקי יותר, אמיתי יותר, חומל יותר?

כשאני מדברת,

אומרת מילה,

יכולה לשקול, למדוד- מה היא עושה, המילה? מה היא משנה? האם בעקבות המילים הלב בפתיחות? בשמחה?

אצלי?

אצל זולתי?

מילה טובה -רכה,מאפשרת, משתפת

נותנת מעט צל

כשהשמש קופחת בשמים.

והרגשות סוערים.

באהבה

מיריי

The post דיבור, ברוח ימימה appeared first on מיריי גבעון - ברוח ימימה.

פרשת תצווה ברוח ימימה- על קשב מהלב

מיריי גבעון — Tue, 15 Feb 2022 11:13:53 +0000

"הבנה לליבו של מישהו באמצעות קשב"

מה החשיבות של קשב?

ימימה אמרה שדרך הקשב יש הבנה, ומתרחשת התקרבות והתחשבות
בי ובזולתי
כשאני מקשיבה בלב באמת נקי (כפי יכולתי) כשההתנגדות, הדאגה ,הרצון להיות תמיד צודקת וכד' מופרדים
מתוך רצון אמיתי לשמוע את עצמי וגם את זולתי
אוכל להבין מה אני מבקשת, מה הוא מבקש
אוכל לענות ביתר דיוק
ואז
תתרחש התקרבות
תהיה התחשבות
בי, בזולתי
הלב יפתח.

פרשת "תצווה"
"וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת-שְׁמוֹת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּחֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט, עַל-לִבּוֹ–בְּבֹאוֹ אֶל-הַקֹּדֶשׁ לְזִכָּרֹן לִפְנֵי-יְהוָה, תָּמִיד."
"וְהָיוּ עַל-לֵב אַהֲרֹן, בְּבֹאוֹ לִפְנֵי יְהוָה; וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת-מִשְׁפַּט בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל עַל-לִבּוֹ, לִפְנֵי יְהוָה–תָּמִיד." (שמות כח, כט)
אהרון הכוהן לובש את בגדי הכהונה המפוארים
את אבני החושן, המסמלים את 12 השבטים- כל בני ישראל, הוא עונד על לוח ליבו.
למה על לוח ליבו?
כדי שיהיה עם לב זוכר ("לְזִכָּרֹן ")
כדי שיהיה עם לב מקשיב לכל אחד ואחד
כדי שיהיה עם לב מבין
כך שיוכל לשפוט וגם לדבר בצדק וברגישות ("משפט" מלשון -דין צדק וגם מלשון -דיבור).
"נָשָׂא אַהֲרֹן אֶת-מִשְׁפַּט בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל עַל-לִבּוֹ, לִפְנֵי יְהוָה–תָּמִיד."
כדי שלמרות משרתו- כהונתו הרמה
ישרת את עמו ואת אלוהיו
יזכור מיהו ומה תפקידו

אהרון הכוהן, האח עם האינטליגנציה הרגשית ועם הסבלנות נותן השראה להתחבר למקום הזה ולהשפיע ממנו טוב על עצמנו ועל סביבתנו-
מתוך לב אוהב ומקשיב, מתוך לב פתוח

שבת שלום
באהבה מיריי

The post פרשת תצווה ברוח ימימה- על קשב מהלב appeared first on מיריי גבעון - ברוח ימימה.

פרשת משפטים, ברוח ימימה

מיריי גבעון — Sun, 30 Jan 2022 19:01:34 +0000

פעם מתאמנת מול השכן,
ופעם מבינה מול קושי עם הילד שלי,
פעם יש לי חווית תרגול עם אמי,
ופעם התמודדות עם בן זוגי,
פעם השליח שלי הוא האיש בסופר".
כך היא שתפה אותנו בשיעור,
והמשיכה:
"ככה אני נבנית, ככה לומדת
וזה נפלא.
זה לוקח זמן, אך אני משתנה
מתפתחת, מעמיקה. זה נותן כלים, מרחיב לי את הראיה וגם את הלב
וגורם לי אושר".

ת ה ל י ך

פרשת משפטים
"טו וַיַּעַל מֹשֶׁה, אֶל-הָהָר; וַיְכַס הֶעָנָן, אֶת-הָהָר. טז וַיִּשְׁכֹּן כְּבוֹד-יְהוָה עַל-הַר סִינַי, וַיְכַסֵּהוּ הֶעָנָן שֵׁשֶׁת יָמִים; וַיִּקְרָא אֶל-מֹשֶׁה בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, מִתּוֹךְ הֶעָנָן".
7 ימים לקח למשה להיות מוכן, להיות בשל.
7 שלבים לצמיחת עץ עד שנותן פירות(נטע, גזע, ענפים, עלים, פרחים, ניצנים, פירות).
7 ימים יש בשבוע.
7 צבעים יש בקשת (ספקטרום הצבעים).
ישנם 7 צלילים (דו-סי).
המספר 7 מסמל שלמות בטבע- הגעה ליעד, הגשמה, חיבור לרוח.
7 הוא סמל להשלמה של

ת ה ל י ך.

משה עולה על ההר
ועם הטיפוס הולך ומתקדם , הולך ומתפתח .
בדרך יש ערפל, חוסר בהירות, התמודדויות מערפלות חושים וראיה.
אך בסוף –
יש השלמה,
יש פירות,
הבשלה
טרנספורמציה,
הוא מוכן לפגוש את האלוהים, להתחבר לאור אינסוף, לרוח.
לפנימי לאמיתי.

ת ה ל י כ י חיים

שבת מבורכת
באהבה
מיריי

The post פרשת משפטים, ברוח ימימה appeared first on מיריי גבעון - ברוח ימימה.

המסע שאנחנו עוברים

יואב — Thu, 15 Oct 2020 18:20:24 +0000

המסע שאנחנו עוברים כיום ברמה הכללית והפרטית הזכיר לי מסע שעברתי לפני כמעט 20 שנה –

זה היה מסע דרכו עברתי שינוי, טרנספורמציה. אז אספר כאן סיפור על מסע שעברתי וחוכמת המילה: ע ב ר, בעיניים פנימיות.-

היה לי תפקיד נחשק ונכבד בגיל צעיר, חשבתי שהגעתי למטרה הנכספת, לשיא וכאן אמצא את האושר והשלמות.

אבל לא, סבל…,

שבר….

סיפור מוכר. מצאתי שבמקום להיות שמחה ומסופקת אני אומללה. מה שהאמנתי בו עד אז נשבר והתרסק מולי לרסיסים.

וזו הייתה ההזדמנות שלי , מה שאפשר לי למעשה לע ב ו ר ולהגיע למקום אמיתי.

ה "ע ו ב ר "הראשון בעולם נקרא אברהם ה ע ב ר י הוא נקרא כך כי עליו נאמר כי הוא הראשון ש 'ע ב ר' ממצב אחד-מתפיסה מסוימת למצב אחר- למחשבה שונה.

הוא נמצא מה ע ב ר האחד ושאר האנושות מהעבר השני.

עליו נאמר כי הוא הראשון שגילה את האלוהים, הוא האדם הראשון ששאל שאלות וחקר והיה מוכן לעזוב את המוכר והידוע וללכת אל הלא נודע. הוא הסכים ללכת לפי הציווי :" לך לך מארצך, ממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך".

לע ב ו ר ממצב אחד למצב אחר, ממקום אחד למקום אחר. להסכים להיות עצמאי בדעותיו, להסכים להיות אדם בוחר בחיים ולא רק מנוהל. להפוך מעובד אללים שכל סביבתו כזו, למאמין באל.

קשה לעשות שינוי, זה מפחיד, מאיים, קשה לנו ללכת אל הלא נודע גם כשאנחנו מרגישים ויודעים כבר בוודאות שהמקום הנוכחי לא טוב, לא נכון, לא אמיתי.

ל ע ב ו ר

בפרשת 'ואתחנן' משה מבקש מהאל: "אֶעְבְּרָה-נָּא, וְאֶרְאֶה אֶת-הָאָרֶץ הַטּוֹבָה, אֲשֶׁר, בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן".

בהסתכלות פנימית הסיפור התנ"כי מתאר מקומות בנפש שלנו איפה משה נמצא בתוכי? אברהם? ומה אני לומדת מהסיפור שלהם?

כדי להגיע לארץ הטובה יש ל ע ב ו ר, יש ל ע ב ו ר משהו, יש לעשות טרנספורמציה.

המקום הטוב הזה, האמיתי נמצא מעבר לירדן, הוא מתקיים אחרי המקום בו ירדתי (ירדתי טמון במילה ירדן).

כדי לשנות ולהשתנות , לעיתים, הייתי צריכה לעבור, להתחיל, מאיזושהי ירידה, משבר.

מה צריך לקרות כדי שא ע ב ו ר?

אני צריכה להת ע ב ר, משהו בי צריך להשתנות. כמו שמשה אומר" וַיִּתְעַבֵּר יְהוָה בִּי לְמַעַנְכֶם",

הע ב ר צריך להשאר מאחורי ומשהו חדש צריך להיות מונבט בי, שא ת ע ב ר בדבר חדש (כמו אישה שהתעברה ונושאת תינוק ברחמה)

מה עלי לעשות כדי שאוכל לע ב ו ר?

אלוהים מנחה את משה :" עֲלֵה רֹאשׁ הַפִּסְגָּה, וְשָׂא עֵינֶיךָ יָמָּה וְצָפֹנָה וְתֵימָנָה וּמִזְרָחָה–וּרְאֵה בְעֵינֶיךָ"

אני צריכה לעצור רגע את שטף העשייה ואז להסתכל מ'מידת רוחק'(ימימה), לא מעורבבת עם רגשות ומחשבות מיותרות הגורמות לי לעוות את המציאות ולראות רק חלקים ממנה. ההנחיה היא: להסתכל מלמעלה, על כל התמונה, על התמונה השלמה.

ואז

אוכל ל ע ב ו ר.

המעבר לא תמיד יהיה בדיוק מה שחשבתי ומה שציפיתי "לא עליך המלאכה לגמור, ולא אתה בן חורין לבטל ממנה" (פרקי אבות)

אני עושה את ההשתדלות שלי, המאמץ שלי -"עולה להר " – מתבוננת מלמעלה, מבחוץ.

משה לא ממשיך עם העם הוא ע ו ב ר לעולם שכולו טוב .

את הדרך ממשיך יהושוע שהוא הממשיך של משה, זה שמתאים יותר להנהיג את העם בארץ ישראל.

אחרי שנמשתי (משה) ממצרים מהמקום הצר והחשוך, עברתי

דרך(במדבר), והתפתחתי, הגיע הזמן להגיע לארץ הטובה, למקום טוב בו שורים יותר שקט ויותר שמחה -לישועה (יהושוע).

וכך שוב ושוב במסע חיי ובהתקדמות שלי

ממיצר לישועה אני הולכת ומתקדמת, הולכת ונבנית

והשמחה והשקט הטובים הולכים ותופסים חלק גדל והולך בחיי.

מאחלת לנו שנזכור שאנחנו במסע ושאפשר לגדול גם במסע הזה.

The post המסע שאנחנו עוברים appeared first on מיריי גבעון - ברוח ימימה.