ז מ ן של משגה לא שייך לז מ ן הדיוק ואפילו שנייה אחרי זה הוא יכול לחזור לתיקונו, לדיוקו כמתחדש(ימימה)

כל דבר בזמנו- טעיתי, אמרתי שטות, פגעתי, כעסתי, נעלבתי

מיד אחר כך מכירה בזה וזה זמן חדש

יכולה לשנות, לתקן

להתנצל, להסביר, לומר איך אני מרגישה.

תיקון= תינוק בהיפוך אותיות. תינוק מסמל התחדשות, חידוש.

ז מ ן של משגה הוא לא ז מ ן של תיקון.

זמן עבר זה לא זמן עכשווי.

כל דבר הוא בזמנו. מה שלא הבנתי לפני שנייה, מבינה שנייה אחרי.

ל ו מ ד ת

לכל דבר הזמן שלו

כל דבר מתחיל וגם נגמר.

כמו שאמר קוהלת (ספר אותו נהוג לקרוא בשבת של סוכות) :

לַכֹּל, זְמָן; וְעֵת לְכָל-חֵפֶץ, תַּחַת הַשָּׁמָיִם. {פ}

ב עֵת לָלֶדֶת, וְעֵת לָמוּת;

עֵת לָטַעַת, וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ.

ג עֵת לַהֲרוֹג וְעֵת לִרְפּוֹא,

עֵת לִפְרוֹץ וְעֵת לִבְנוֹת.

ד עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק,

עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד.

ה עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים, וְעֵת כְּנוֹס אֲבָנִים;

עֵת לַחֲבוֹק, וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק.

ו עֵת לְבַקֵּשׁ וְעֵת לְאַבֵּד,

עֵת לִשְׁמוֹר וְעֵת לְהַשְׁלִיךְ.

ז עֵת לִקְרוֹעַ וְעֵת לִתְפּוֹר,

עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר.

ח עֵת לֶאֱהֹב וְעֵת לִשְׂנֹא,

עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם.

סיפור ידוע שסיפר רבי ישראל מסלנט: פעם בהולכו ברחובות החשוכים של עירו, ראה אור דולק באחד הבתים. דפק על הדלת בזהירות, פתח לו סנדלר קשיש כפוף כולו, רבי ישראל הבחין שעל השולחן דןלק נר שרוב השעווה שלו נמסה. כששאל אותו, מדוע הוא עובד בשעה כל כך מאוחרת ענה האיש: "כל עוד הנר דולק, אפשר לתקן",

רבי ישראל מסלנט התרגש, הוא הבין את המסר, ". נֵר יְהוָה נִשְׁמַת אָדָם" (משלי) הנר מסמל את נשמת האדם.

כל עוד נשמה בגופנו אפשר לתקן אפשר לשנות.

תמיד אפשר לתקן

"כל רגע הוא רגע לתיקון"(ימימה)