אין על מה לכעוס ולהתעצב על מה שהיה

ג-י-ש-ה מ-ר-ג-ש-ת

לחיים

מיוסף אני לומדת שאין באמת מה לכעוס,

על מה שהיה

כי למעשה

אנחנו ש ל י ח י ם

ומה שקורה מדוייק

אין מ-ק-ר-ה, הכל ר-ק-מ-ה צפופה (ימימה אביטל) יפה ומסודרת.

"וַיֹּאמֶר, אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם, אֲשֶׁר-מְכַרְתֶּם אֹתִי, מִצְרָיְמָה. ה וְעַתָּה אַל-תֵּעָצְבוּ, וְאַל-יִחַר בְּעֵינֵיכֶם, כִּי-מְכַרְתֶּם אֹתִי, הֵנָּה: כִּי לְמִחְיָה, שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם"

". וַיִּשְׁלָחֵנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם, לָשׂוּם לָכֶם שְׁאֵרִית בָּאָרֶץ, וּלְהַחֲיוֹת לָכֶם, לִפְלֵיטָה גְּדֹלָה. ח וְעַתָּה, לֹא-אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה, כִּי, הָאֱלֹהִים; וַיְשִׂימֵנִי לְאָב לְפַרְעֹה, וּלְאָדוֹן לְכָל-בֵּיתוֹ, וּמֹשֵׁל, בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם."

"כ וְאַתֶּם, חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה; אֱלֹהִים, חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה, לְמַעַן עֲשֹׂה כַּיּוֹם הַזֶּה, לְהַחֲיֹת עַם-רָב. כא וְעַתָּה, אַל-תִּירָאוּ–אָנֹכִי אֲכַלְכֵּל אֶתְכֶם, וְאֶת-טַפְּכֶם; וַיְנַחֵם אוֹתָם, וַיְדַבֵּר עַל-לִבָּם."

יוסף אומר לאחיו שכל מה שקרה היה כדי שהוא יהיה בזמן הנכון, במקום הנכון. כדי להציל את בני משפחתו ואת העם מרעב. וגם שכוונה, גם אם הייתה בראשיתה רעה, יכולה להפוך לטובה.

אז

אין מה לכעוס ולהתעצב על מה שהיה.

כי לפי התמונה הגדולה,

אנחנו שליחים האחד של השני.

למדתי מ ג -י -ש -ת -ו של יוסף לחיים בפרשת וי- ג- ש

על ג- מ- י-ש-ו-ת בהתייחסות לחיים

כי

יש תכלית,

יש סדר,

יש קשר,

והכל ,בסופו של דבר, ל ט ו ב ה

באהבה

שבת מבורכת

באהבה

מיריי

בצילום: יופיו של הטבע, סינגפור

כל הרגשות:

85Yael Mimon, אילה שנהב חגבי ו83 נוספים

The post פרשת ויגש appeared first on מיריי גבעון - ברוח ימימה.

וכשאני מגיבה מאותו עומס נפשי, למרות כישרונותיי ויכולותיי, אני נושאת "הפרזות והחסרות" כי אני לא מחוברת למי שאני באמת.

מה זה אומר?

לכל אחת/ד ההרגלים שלה/ו והדפוסים שלה/ו שחוסמים אותה/ו בפני מי שהיא באמת,

לא מאפשרים לייחודה, כשרונה, אורה המיוחד לבוא לידי ביטוי

ומהמקום הזה התגובות לא מאוזנות: או "מפריזים"- מגיבים בכעס וצעקות או "מחסירים"-נמנעים, שותקים.

פרשת "שמות"

משה מול הסנה הבוער שלא אוכל,

ולפתע שומע:

"שַׁל-נְעָלֶיךָ, מֵעַל רַגְלֶיךָ–כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו, אַדְמַת-קֹדֶשׁ הוּא"

הסר את ההרגלים שנועלים אותך,

או את ההרגלים שאתה נעול עליהם

כי המקום האמיתי שלך,

מי שאתה, היכן שאתה עומד,

האדם שאתה-

קדוש הוא.

רבי נחמן אמר :"אל תחזור על שגיאותיהם של אלו הדבקים בהרגליהם, מתוך מחשבה שאין ביכולתם להשתנות.

אם אתה חפץ להשתנות באמת ובתמים, והנך מוכן להשקיע את כל המאמצים הנדרשים, תוכל להתגבר ולשנות

כל הרגל. "

ימימה מציעה כלים לשחרור מהרגלים ולהתקרבות עצמית:

בלימוד יש התקרבות לעצמנו, התקרבות לסובב, דרך שקט פנימי אני לומדת. אני לומדת לפעול מתוך שקט, אני הולכת ומזדככת (מתנקה, משתחררת)

תני לעצמך דיוק, ימימה אומרת, ללמוד להשתחרר מתלות במרכיבים חיצוניים, ולהשתחרר מציפייה.

הכלים:

– דיוק אישי- קשב לעצמי, לרצונותיי למחשבותיי.

– אי תלות אוטומטית במה שקורה בחוץ ובמה שאנשים אחרים אומרים או עושים.

– שחרור מציפייה שהמציאות או האחר ינהגו כפי שאני רוצה.

לעבור מלהיות מצפה

ללהיות צופה

לומדת

מתפתחת

ומנקה דפוסים והרגלים.

מתרגלת

שוב ושוב

באמצעות מתרגלים המופיעים בחיי

וכך מזדככת

מתחזקת

שבת של זיכוך

באהבה

מיריי

The post פרשת שמות ברוח ימימה appeared first on מיריי גבעון - ברוח ימימה.

היה לי הכל,

לכאורה,

כל מה שרציתי

כל מה שחשבתי שאני אמורה לשאוף אליו

מה שיגרום לי שמחה

סיפוק

בית קטן משלנו

זוגיות אוהבת

ילדים מתוקים

עבודה נחשקת

תנאים מצויינים

את היום הזה בגינה אני זוכרת היטב

"זה החיים?" -שאלתי את עצמי-"זה זה? לא יכול להיות!"

סבל

שבר

משבר ומשביר

משבירה לשפע.

משבר שובר אותנו לרסיסים

כואב

ימימה אומרת בשיעור על חנוכה:"מי שלומד על איזונה של נפש צריך ללמוד על מלחמתה של נפש ושבירתה נפילתה מכאב".

מדוע עפ"י תורת הסוד קוראים את המילה:"כאב" כאָב= כ+אבא ?

כיצד הכאב יכול להנחות אותנו להוביל אותנו כמו אבא?

בתוך הסיטואציה המשברית טמון הפוטנציאל

להתפתחות, להתחדשות, לשפע, להזנה.

ממש כמו אותו זרע שכשהוא נטמן באדמה עליו להירקב לפני שהוא מוציא נבט

משהו צריך להישבר, להסתיים

כדי לאפשר למשהו חדש לצמוח.

בפרשת "מקץ" פוגשים את המילה:

שבר

במשמעות של: בר, תבואה

"וַיַּרְא יַעֲקֹב כִּי יֶשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְבָנָיו: לָמָּה תִּתְרָאוּ וַיֹּאמֶר: הִנֵּה שָׁמַעְתִּי כִּי יֶשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם, רְדוּ שָׁמָּה וְשִׁבְרוּ לָנוּ מִשָּׁם"

"וְיוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט עַל הָאָרֶץ, הוּא הַמַּשְׁבִּיר לְכָל עַם הָאָרֶץ."

כדי להכין לחם מהתבואה יש לדוש את התבואה- "לשבור אותה"

שבר הוא גם פתח רחמה של אישה

"בָאוּ בָנִים עַד-מַשְׁבֵּר וְכֹחַ אַיִן לְלֵדָה".( ישעיהו לז ג)

בתלמוד מוזכר ה'משבר' ככיסא שעליו יושבת היולדת בלידה. בתהליך הלידה יש סבל, כאב.

מה משותף לכל זה, איזה רמז מצוי כאן?

הכאב של ה ש ב ר הוא מ ב ש ר (אותן אותיות)

על לידת דבר חדש

התחדשות

הזנה

שפע

המשבר ההוא-

זה ששמט את הקרקע מתחת לרגלי

שגרם לי לשאול שאלות

וכתוצאה מכך להתפתח לכיוון אחר

הרבה יותר פנימי,

אמיתי

במשבר ההוא

היה טמון גרעין השפע של חיי

בברכת שבת של שפע

באהבה. מיריי

The post פרשת מקץ- על סוד המשבר appeared first on מיריי גבעון - ברוח ימימה.

שחזרה עם משפחתה

אחרי שהות בחו"ל

אמנם קיבלו אותה בארץ בזרועות פתוחות ובחמימות רבה

אך שוב, כמו בארץ הזרה בה חיה,

השפה לא שגורה בפיה.

מעולם לא למדה כמו שצריך לכתוב אותיות עבריות.

ככה כשנתיים-

מחוברת, לא מחוברת.

שייכת לא שייכת.

עד אותו יום,

בטיול זריחה

על הר הצופים הצופה על הר הזיתים.

היא הייתה עם תרמוס מלא בתה חם ומתוק, בדיוק כמו שאהבה, וחיכתה ללגום ממנו,

כשראתה בת כתה חיוורת כסיד

היא שאלה אותה לשלומה והילדה ענתה כי חשה ברע.

"אם תיתן מכוס השתייה היחידה שיש לה, לא תוכל לשתות יותר, חברתה חולה, היא עלולה להדבק…"

היססה לרגע…

ומיד הציעה לה כוס תה מהביל.

עיניי החברה אורו

והצבע חזר ללחייה

מאותו יום חייה השתנו-

בת כיתתה הפכה לחברתה הטובה,

בני הכתה הפכו למשפחתה,

נהנתה והצליחה מאוד בלימודיה,

אושר!

הילדה הזו היא אני!

למה נזכרתי בסיפור הזה?

בגלל יוסף

חכמינו אומרים שהמפתח לגאולה הוא רגישות לזולת.

גאולה בעיניי היא הגאולה הפנימית האישית.

גאולה בניגוד לתחושת גלות:

זרות,

אי שייכות.

וזה מה שלומדים מיוסף בפרשת "וישב"

הוא נזרק לבור הכלא המצרי ללא אשמה,

הוא אמור להיות כועס ומריר

ובכל זאת, כאשר הוא רואה את סריסי המלך הכלואים, כתוב: "וַיָּבֹא אֲלֵיהֶם יוֹסֵף, בַּבֹּקֶר; וַיַּרְא אֹתָם, וְהִנָּם זֹעֲפִים."

"מַדּוּעַ פְּנֵיכֶם רָעִים, הַיּוֹם" ?

האכפתיות והרגישות, לפי הפרשנים, הביאו לו את הגאולה.

מאותו רגע,

חייו משתנים לטובה לבלי הכר.

למדתי משהו מזה על חיי.

והבנתי.

מה אנו מתבקשים לעשות?

להיות נדיבים,

איכפתיים,

לתת תשומת לב.

אפילו מעשה אחד

וקנינו את עולמנו.

שבת של נדיבות

באהבה

מיריי

The post פרשת וישב, ברוח ימימה-על חוקיות הנדיבות appeared first on מיריי גבעון - ברוח ימימה.

האם מגיבה אוטומטית בהתפרצות, בדחיה?

לעצמי, לזולתי

פרשת שופטים

"יח שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים, תִּתֶּן-לְךָ בְּכָל-שְׁעָרֶיך."

היכן השערים האלה אצלי? השערים שאני צריכה להציב בהם שופטים שישפטו במשפט צדק? ושומרים שישמרו?

עבור עצמי ועבור זולתי

שער מהווה פתח. בפנים שלנו יש 7 פתחים, מה אני מכניסה או מוציאה דרך הפתחים האלה? (לפי האר"י ז"ל)

-שתי עיניים- מה אני רואה באמצעות העין? האם מתבוננת בעין טובה או רעה? האם בעין ביקורתית שופטת או רכה?

האם עיני צרה או טובה?

-שתי אוזניים- כיצד אני שופטת מה שאני שומעת, את הקולות שנכנסים? האם אני מקשיבה באמת, מוכנה להכיל, לקבל? או מיד דוחה?

האם אני אוטמת את אוזני או אזני קשבת?

-פה- האם אני מציבה שם שומרים? שומרת על מוצא פי? כדי להשתדל שיצאו מילים צודקות, שקולות, אוהבות? או שאין שם שומרים ואגיד כל דבר שעולה על דעתי באמצעות ודרך הפתח הזה?

האם אני חוטאת בשפתי או האם אני שומרת על מוצא פי?

ומה אני מכניסה דרך שער הפה? מזון מזין ומחזק? או ג'אנק פוד?

-האף (שני נחיריים)- (איבר המבטא מידת כעס.) כיצד אני מתייחסת ?

בחרון אף (כעס) או מאריכה אפי (פועלת בסבלנות)?

האם אני שומרת על פתחים אלו? האם אני מאפשרת, מחפשת, מתאמצת לשפוט משפט צדק? : " צֶדֶק צֶדֶק, תִּרְדֹּף "

האם אשמור על הפה – שו(פ)טים?

האם אשמור על הריש (הראש )-שוט(ר)ים?

אם אני לא מפעילה את הראש או לא שומרת על הפה(מורידה את האות ר' או האות פ')אני נשארת עם המילה:"שוטים"

כמו עשב שוטה

שגדל מעצמו באופן פראי

משתלח, משתלט.

ואם אני שמה שופטים ושומרים בשערים

מה התוצאה?

"למַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת-הָאָרֶץ."(דברים טז ,כ)

ככל שאצליח יותר לשים לב ולשפוט "משפט צדק" ולהציב שומרים על הפתחים, שיעזרו לי לבחור טוב , כפי יכולתי והבנתי כרגע, או אז אוכל לדייק יותר בחיי.

להגיע למקום שם אני מרגישה חיות, מרגישה חיה, מרגישה טוב.

מקום בו השערים שלי משרתים ("שרת טמון במילה:ירשת) אותי ואת העולם היטב

להגיע ל"ארץ המובטחת " של קשר טוב יותר

עם עצמי ועם זולתי

קשר קשוב ומתחשב

שרואה

מבעד הטוב

וכמה הפרשה הזו לאור הארועים האחרונים חשובה ומסמנת לנו את הדרך

שבת שלום

באהבה

מיריי

The post פרשת שופטים ברוח ימימה appeared first on מיריי גבעון - ברוח ימימה.

ימימה לימדה אותי על: נוכחות עכשווית

להיות נוכחת בעכשיווי

אתמול היה, מחר עדיין לא הגיע

הזמן היחיד הקיים הוא: היום

היום

וכל יום הוא יום חדש, משמעותי, רב פוטנציאלים, מופלא, עומד בפני עצמו.

מה שלא הצלחתי אתמול לא משנה, כבר קרה.

היום הוא יום שונה ואפשר להתחיל מחדש

כל יום אפשר להתחיל מחדש!

"העבר אין, העתיד עדיין, ההווה כהרף עין, דאגה מניין?"(מיוחס לרבי אברהם אבן עזרא)

הגאון מווילנה אמר : האתמול והמחר הם דמיון. כל המציאות היא בהווה, ברגע זה ממש.

היום

פרשת "ראה", ספר דברים.

החודש הוא מזל אריה מלשון ראיה

זמן של דיוק הראיה

מה אנחנו רואים היום?:

כו "רְאֵה, אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם–הַיּוֹם: בְּרָכָה, וּקְלָלָה. "

רואים את הברכה או הקללה?

בספר דברים המילה: "היום "כתובה הכי הרבה פעמים.

באיזו תודעה, באיזו זווית ראיה אני נמצאת ?

היום.

"ראה" אותיות: "האר"

האם אני רואה בהארה? בבהירות? בחיוב?

איך אני בוחרת לראות היום?

בברכה= הכר-ב

האם מכירה במה שיש, בברכות שבחיי?

או

בקללה= קלקול, קלוקל

האם שמה דגש על השלילי, על מה שנראה לי "מקולקל"?

כאשר רגש שלילי ("מיותר" לפי ימימה) משתלט אנחנו רואים בהסתכלות צרה, מצומצמת

כמו כששמים מטבע מול השמש היא יכולה להסתיר את השמש.

אך האם זו אמת?

השמש באמת נעלמה?

היא מוסתרת?

לא. רק בעיניים שלי כרגע, בגלל מה שמסתיר ל י

אין רע יורד מלמעלה אמר הבעש"ט

הכל לטובה

מאחורי המטבע

יש

גם היום

שמש מאירה

The post פרשת ראה ברוח ימימה appeared first on מיריי גבעון - ברוח ימימה.

לכן שדה שיבולים נקרא: שדה קמה

אם השיבולים היו נשארות ישרות, עומדות, מתעקשות, מול רוח חזקה היו נשברות. הן לא נכנסות לסערה "ראש בראש". ימימה אומרת לנו שלפי אותה חוקיות , אצלנו: מול סערות החיים שומרת על עצמה לא להישבר ולכן נוטה, מתאימה עצמה למצב. יודעת שסערה מתוחמת בזמן, תסתיים ואז אפשר להזדקף שוב. לא שבורה אלא שמורה. שומרת על גמישות. לא נלחמת, מתנגדת.

"למה זה קרה לי?" "לא רוצה!"וכך מתחפרת בתחושת הכעס והקורבנות.אלא הולכת עם הסערה, בכיוונה- לא פסיבית, בוחרת.

"להיות לא משתנה כעלה נידף . למרות סערה בחייה, שומרת על החוקיות הטבעית. בטבע חוקיות נפלאה- שדה קמה"(ימימה אביטל)לא עלה נידף אלא שיבולת עם שורשים. יש לה את עצמה, יש לה שורשים שמחזיקים אותו- משפחתה, חבריה, אהוביה, העם שלה, כל מה שנותן לה תחושת חיבור ושייכות.

כך יכולה להתגמש."לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז" (חז"ל)

פרשת "בוא"

-פ-ר-ע-ה- מה טמון במילה? "פה רע" "הפרעה", "עורף" פרעה המלך, נמצא בראש עמו מנהיג אותו כפי שהראש שלנו מנהיג אותנו, לפעמים, כמו פרעה.

למרות המכות, פרעה מתעקש 14 פעמים מול בני ישאל, מסרב להתרצות, ליבו קשה, גאה. לעיתים משתכנע ואז מיד חוזר בו. אוחז במקומו, נוקשה, קשה עורף. למרות המתרחש, למרות המציאות, למרות הסבל שלו ושל בני עמו.

"לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז" (חז"ל)וימימה אומרת לנו מה סוד השיבולים, הגמישות :"גם כל לומדת בסערת החיים, והנה נשארת זקופה (באופן פנימי) בסערת החיים, כנושאת הבנתה לקיומה. נתינה לעצמה. מתוך הנתינה יש התחדשות וחיבור לאורו של הלב. שמחתו מגרשת עצבות, וגם יציבות נשארת"

כשיש לי את עצמי, את שורשי, כפי שיש לשיבולים יש בי חוסן להתגמש.

תיהי טובה לעצמך, אהבי את עצמך. חוסי על עצמך (ימימה), זה נותן חוסן.

שבת שלום

באהבה מיריי

The post פרשת בוא ברוח ימימה appeared first on מיריי גבעון - ברוח ימימה.

למילה יש כוח. יש מילה שיש בה תנועה סגורה, מחלישה, ויש שיכולה להיות פתוחה ומחזקת- לימדה אותי ימימה

ימימה שאלה אותנו האם אנחנו מדברים דרך מילים פתוחות, שוקטות, בעלות ערך, כיוון ובהירות? או במילים סוגרות, קשות, עמומות?

נאמר :"חיים ומוות ביד הלשון"

ישנן מילים מחיות -רכות טובות, מחממות ופותחות את הלב
וישנן מילים ממיתות- סוגרות, מכווצות, מורידות.

פרשת "וארא"

"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. יא בֹּא דַבֵּר, אֶל-פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם"
פרשנים תהו מדוע אלוהים פונה אל משה ואומר לו:"בוא" במקום הציווי: "לך"

הפרשנות החביבה עלי אומרת שמשה שהביע כל כך הרבה פחד, וחוסר בטחון מקבל חיזוק מהאל: "אני בא איתך".

"בוא"- מלשון שיתוף,

אנחנו ביחד.

"בוא"-

מילה מרגיעה שאומרת לך: אני איתך, אתה לא לבד.

זה פותח את הלב
מרגיע את הנפש
מחזק.

בספר היצירה, ספר הקבלה הראשון המיוחס ברובו לאברהם אבינו כתוב שלמעשה יש לנו עורלה על
הלשון
ועל איבר המילה

ויש גם על הלב "וּמַלְתֶּם, אֵת עָרְלַת לְבַבְכֶם;" (דברים י,טז)

מילה (פעולת הברית מילה) ומילה (זו שיוצאת מהפה)
זהות בכתיבתן.
יש לזה משמעות-
האם הדיבור יעשה מהערלה?
ממקום קשה, מהחיצוניות, מהכיסוי, ממקום לא אמיתי?
או
האם נדבר ממקום מהותי, רך, נקי יותר, אמיתי יותר, חומל יותר?

כשאני מדברת,
אומרת מילה,
יכולה לשקול, למדוד- מה היא עושה, המילה? מה היא משנה? האם בעקבות המילים הלב בפתיחות? בשמחה?

אצלי?
אצל הזולת?

שתהיה שבת של מילים משתפות
טובות, מחזקות, מקרבות ואוהבות

באהבה
מיריי

The post פרשת וארא ברוח ימימה appeared first on מיריי גבעון - ברוח ימימה.

" לך לך"

את המקום הזה אני מכירה היטב. בילדותי עברתי פעמיים מביתי המוכר והאהוב, בפעם הראשונה למדינה אחרת לשנתיים ובפעם השנייה עברנו לעיר אחרת. אני מאוד זוכרת את המצב של:'לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ'. יצאתי מהמדינה שלי מהמקום בו נולדתי, מהבית בו גדלתי אל הלא נודע. וזה היה קשה. אני מאוד זוכרת את החששות, הפחדים, העצב על הפרידה מהמשפחה, החברים השכנים, מהאזור הכל כך מוכר ואהוב.

לצאת באופן חיצוני פיזי גורם גם ליציאה פנימית. לצאת מהמקום המוכר שלי, מהדפוס, מההרגלים שנטבעו בי בילדות- מבית ההורים (בית אביך) ממה שקרה לי בילדותי (מולדתך), מהשפעות הסביבה (ארצך) , אל הלא נודע (הארץ אשר אראך)וזה לא קל.

אך זו גם הדרך להגיע אל עצמך: לך לך = לך לעצמיותך, לך לעצמך, פנימה.

היציאה מעצמך, הצורך ב'לך לך' מתרחשת לרוב בעקבות קושי או משבר, צרה.

לפי הקבלה והחסידות 'צרה' זה למעשה 'צהר', חלון דרכו מתגלה האור. המקום ה'צר' שהייתי בו מרחיב, מאיר.

מה עושים מול תחושת הצרות הזו?איך מתגלה האור?

כשאברהם מתעצב, נשמע מיואש ולא רואה בעתידו זרע, כלומר לא רואה תכלית, עתיד( זרע הוא סימן לפרי, סמל למשמעות ולעתיד פורה). מקומו צר, נקודת מבטו נצבעת בחוסר אונים ועצב: 'מַה-תִּתֶּן-לִי, וְאָנֹכִי, הוֹלֵךְ עֲרִירִי…הֵן לִי, לֹא נָתַתָּה זָרַע; וְהִנֵּה בֶן-בֵּיתִי, יוֹרֵשׁ אֹתִי' .

כשהוא במקום כזה אלוקים מוציא אותו החוצה, מההסתכלות ההרגלית להסתכלות מלמעלה, להסתכלות רחבה ומרחיבה: 'וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה, וַיֹּאמֶר הַבֶּט-נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים–אִם-תּוּכַל, לִסְפֹּר אֹתָם; וַיֹּאמֶר לוֹ, כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ'

מהסתכלות צרה, מנקודת מבט מצומצמת הנובעת מקושי רגשי יוצא להתבוננות מרחיבה, שרואה את כל התמונה.

השינויים שחוויתי פיתחו אותי וגרמו לי להיכנס פנימה, לשאול שאלות, לעשות דרך. הוציאו אותי מדפוסים והרגלים. גידלו אותי, ביגרו אותי.

ימימה מלמדת אותי, לזהות, לקבל את עצמי ממש ככה כמו שאני, ולקבל את המצב כמו שהוא, כרגע. להיות מתבוננת, צופה. להפריד עצמי מהסיטואציה.

כתוצאה מזה, הפרספקטיבה מתרחבת. אני רואה את התמונה הרחבה.ואז רואה גם את הטוב,הוא פשוט נ ג ל ה.

שבת מאירה

באהבה

מיריי

The post פרשת לך לך ברוח ימימה- לך לעצמך, לתוכך appeared first on מיריי גבעון - ברוח ימימה.

פרשת בראשית

 

" בְּרֵאשִׁית, בָּרָא"

בראשיתברא

בראש-יתברא(הרמב"ן)

 

הכל בראש

הראש בורא

המחשבה בוראת מציאות

 

היכולת שלי לברוא מציאות בראש, כלומר במחשבה-

עפ"י הפרשנות שלי, על פי ההבנה שלי.

 

רבי נחמן אומר על אותו משקל: 

"ודע, שהאדם צריך לעבור על גשר צר מאוד מאוד, והכלל והעיקר- שלא

 י ת פ ח ד  כלל" (ליקוטי תנינא, סימן מח). 

 

יתברא, יתפחד-בניין התפעל- כלומר שחוזר על עצמו-

שוב ושוב בוראים, שוב ושוב מפחדים.

 

י ת ב ר א   

בוראת לעצמי מציאות כראות עיניי, 

י ת פ ח ד

מפחידה את עצמי.

 

פעולות שעושה לעצמי.

 

ועל כך אמר רבי נחמן מברסלב:

"אתה נמצא במקום בו נמצאות מחשבותיך. ודא שמחשבותיך נמצאות במקום בו אתה רוצה להיות".

 

י ת ב ר א

על מה שמה דגש היום?

איזו מציאות בוראת לי היום?

 

ימימה אמרה:"לייקר את העיקר"

 

יש עיקר ויש טפל

 

מה חשוב?

מה מהותי?

מה טוב?

מה מרומם?

מה משמח?

על מה מודה?

 

זה נותן כוח

The post פרשת בראשית ברוח ימימה appeared first on מיריי גבעון - ברוח ימימה.