התקופה שלפני החתונה המון סידורים המון עיניינים. "הכול נפיץ"- היא אמרה.
"ואז הבנתי"- היא הוסיפה- "שאין לי שליטה, שאני לא יכולה לשלוט.
אני יכולה להשתדל, להתאמץ, את הרוב אולי אפילו להשיג.
אבל לא שולטת, ואז הבנתי: אני מ ר פ ה".
לדעת גם להרפות.
כי זהו הקצב של החיים.
בצירים שלפני לידת תינוק, כמו גם לפני התחדשות, כמו לפני שינוי בחיים,
יש ציר- מאמץ, השתדלות, עבודה
ואז
ה ר פ י ה.
גם החורף הוא כמו שלב ההרפיה שלפני האביב- עם שלל הפריחות.
זמן התכנסות, עבודה פנימית, שחרור.
הזמן הזה נדרש כדי שיצאו באביב ניצנים, שתתרחש התחדשות,
שנצמח, שנפרח, שנתקדם.
ה ה ר פ י ה היא לא בטלה,עצלות אלא אפשור של מנוחה ושל דברים גדולים מאיתנו-
אחרים, נסתרים- לפעול.
חלק מההתקדמות, ההתפתחות, ההשגה
הוא לדעת לעצור, לנוח, לעכל, להתבונן.
הבע"שט דיבר על "מתינות שבזריזות"
חשוב לפעול לעשות להשתדל
אבל צריך לדעת להיות מתון מידתי ולדעת גם להרפות.
ה ה ר פ י ה מתרחשת כדי לתת לתהליך, לשביל, לבריאה, ליקום,
לבורא,
לחוכמה גבוהה מאיתנו
להשפיע.
אומרים: "השביל חכם מההולכים בו".
תלמידה אצלי,בכירה בעולם העסקי, אומרת שיש ביטוי עסקי שנקרא: ttp
Trust the process
בזמן של אי ידיעה, דעות מנוגדות, כשאין הסכמה
מחכים שהמצב יגיע לסכום אפס*.
ואז אפשר להתחיל מחדש.
מ ר פ י ם
ממתינים
ויודעים
שאפשר
ל ס מ ו ך על התהליך, על החיים.
שהכול מתכנס, שהדברים מסתדרים,
בצורה הנכונה ביותר,
המדויקת ביותר,
הטובה ביותר.
כדי ש נ צ מ ח.
באהבה
מיריי
(מתוך שיתוף של לומדת לפני מספר שנים)
*מושג הלקוח מתורת המשחקים, אפשר לקרוא על כך בויקיפדיה.


